למילים יש כוח. כשמדמים את בכירי מערכת הביטחון של ישראל ל"כוח וגנר" – כנופיית פושעים שהפכו שכירי חרב במספר זירות נטולות רחמים ברחבי העולם – הדבר ממחיש את תפיסתם המעוותת של מספר שרים בממשלת ישראל, אך בעיקר מעניק כוח וגיבוי למי שהחוק הוא בבחינת המלצה עבורו.

"אלימות נבזית": בקואליציה מגנים את גירוש מח"ט בנימין מבית משפחת הנרצח בעלי
"רוצח": מח"ט בנימין הגיע לנחם את משפחתו של הראל מסעוד - וגורש על ידי ההמון

זו כבר איננה רק קריצה לנוער הגבעות, המעודדת אותם ליטול את החוק לידיים, אלא גיבוי מלא. גם אם הדברים נמחקים כמה דקות לאחר מכן.
הקברניטים שלנו, כולם, אינם יכולים לטעון, ולו לרגע אחד, שהדברים מפתיעים. התבטאותה האחרונה של השרה אורית סטרוק משקפת את תפיסת עולמה וזו של שותפיה למפלגה.

השותפים הנוכחיים של ראש הממשלה לקואליציה, בהובלתם של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, אינם רואים בצה"ל כוח לגיטימי ו/או ריבון אמיתי ביהודה ושומרון. לעתים הם מצליחים לתעתע בציבורים שונים ולהידמות למנהיגים המקבלים על עצמם את כללי המשחק. אך למעשה הם מעולם לא הסתירו את תפיסות עולמם.

כש"מתפלקת" להם התבטאות הממחישה את אמונתם זו, אנו מצקצקים וממהרים להזדעזע. אך זו הייתה ונותרה אמונתם המוצהרת. הם לא הסתירו אותה טרם כניסתם לעמדות מפתח, והם נוטים שלא להסתירה יתר על המידה גם כעת. לא יותר מדי בכל אופן.

רבים מעוזריהם ממשיכים לעמוד בקשר רציף עם פורעים יהודים המציתים כפרים ערביים ומוציאים לפועל מעין "פרהוד" או "פוגרום" – תלוי בהעדפה העדתית של המתבונן. מה שמחריד במיוחד הוא תהליך הנורמליזציה שהם עברו בידי מי שהכשיר אותם ופתח בפניהם את עמדות ההשפעה שבהן הם אוחזים כעת בכל כוחם.

ולא – זה לא שרצח יהודים ביהודה ושומרון ופעולות איבה ופשעי שנאה מצד הפלסטינים הם לגיטימיים. כמובן שלא, כלל וכלל לא! אך יהודים ששורפים בתים? מכוניות? מבצעים פשעי שנאה נגד אוכלוסייה אזרחית? מה זה משנה אם מדובר בקומץ שצובע את הכלל, או מעט יותר מקומץ – אם הקריצה מלמעלה מגבה את פועלם הלא יהודי בעליל? איך ניתן להצדיק את הפשעים הללו, נעדרי המוסר והערכיות, שמעניקים תמיכה לשונאינו והדורשים להשמידנו ברחבי העולם?

ומה באשר לאחינו בתפוצות? מדוע עליהם לשלם בלהפוך למושא לפעולות הנקם בדמותה של אנטישמיות מכוערת ומסוכנת באירופה ובארה"ב, באוסטרליה ובדרום אפריקה? כן, אנטישמיות הייתה ותיוותר ללא קשר למעשיהם של נערי הגבעות ביהודה ושומרון ולהערותיה של השרה סטרוק לבכירי צה"ל שמחרפים את נפשם למען המולדת עשרות בשנים. אבל השונאים שלנו מתודלקים ב"דלק" המיותר הזה, אז מדוע עלינו להקל את מלאכתם?

לא אחת כתבתי על היעדר חקיקה מחמירה בישראל כנגד פורעי חוק. וכן, גם על הזרוע השיפוטית במדינה שמקילה בראייתי יתר על המידה עם הפושעים. כך צמחה לה פשיעה משגשגת במהלך שני העשורים האחרונים, שעיקרה בחברה הערבית בישראל. כך גם הלכה ואבדה המשילות בנגב ובגליל, עד אשר טרור חקלאי הפך לתופעה שכיחה בישראל. פרוטקשן השתרש, בנוחות יחסית, בקרב מרבית העסקים ברחבי המדינה, וחלק גדול מהכבישים בישראל הפכו לזירת מרוצים חסרת מעצורים.

השמיעו קול
אלימות פשתה בחברה הישראלית. גורמי האכיפה הוחלשו שיטתית לאורך השנים על ידי הריבון, המשטרה הורעבה מתקציבים, ורפורמה יעילה נמנעה מהגוף החשוב הזה. במקום ששוטרים יתקבלו בכבוד מצד הציבור, הם הפכו לשק אגרוף מילולי ולמושא לגיחוך. כל זה בתוך הקו הירוק.
מעבר לקו הירוק, ביהודה ושומרון, הריבון הוא צה"ל. הוא הממשלה והחוק. הוא האוכף והמוציא לפועל. אם הוא מאבד מהלגיטימיות שלו, מדובר בשטח שאין בו דין ואין דיין. הוא הופך לשטח הפקר.

אם נניח לרגע אחד את התפיסה הפוליטית בצד ונעזוב (באמת לרגע קט) את הוויכוח בעד או נגד המשך האחיזה ביהודה ושומרון, עצם הערעור בצה"ל כריבון המשליט כללי משחק מסדרים בשטח המדובר, הוא בבחינת המתכון להתדרדרות מהירה ומסוכנת לכדי כאוס מוחלט.

אין ספק שמספר שרים בקואליציה מעוניינים בכאוס שכזה, שהרי תפיסת עולמם כאמור ברורה. אך כיצד התדרדרות מוסרית וערכית שכזו משרתת את שאר השרים, שחלקם שירת את המדינה במשך שנים ארוכות? שר הביטחון יואב גלנט, למשל, שחירף את נפשו לא אחת לטובתה של מדינת ישראל? ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר, ששנים ארוכות שירת במסירות אין קץ את עם ישראל על גווניו ועל מורכבותו? היכן קולם כנגד ההתדרדרות הנוכחית?

בעוד זמן קצר מאוד ילך אבו מאזן לעולמו. בהיעדר יורש המקובל על הרחוב הפלסטיני, מתגבשת לה תמונת מצב מדאיגה ביותר ביהודה ושומרון. הבעירה הנוכחית היא כאין וכאפס לעומת מה שצפוי בעקבות לכתו, שכן מלחמות ירושה בקרב הנמנים עם תנועת פת"ח תהיינה קצרות ואכזריות. המיליציות השונות תיכתשנה בידי מי שממתינים בסבלנות מופתית לאותו היום – חמאס.

חילופי הגברי קרובים מתמיד, ואז יגדל משמעותית האתגר שבפניו יעמוד הריבון הישראלי. האם חייליה של סטרוק יתנדבו להחליף את הלוחמים, או שמא יציעו אנשיו של סמוטריץ' את פתרון הסיקריקים מימי מרד בר כוכבא ויובילו את העם להתאבדות המונית? מתי, אם לא רגע לפני השתלטות חמאס על שטחי הרשות הפלסטינית ביום שאחרי אבו מאזן, יזעקו שרי הליכוד השפויים?

אדם חכם שאני מעריצה, שפועל כל חייו למען העם היהודי בישראל ובתפוצות, אמר לי לאחרונה שלשקוע במרה שחורה איננה אופציה בת קיימה בעבורו, ובעבור עם ישראל בכללותו. זו אינה תוכנית עבודה. בצרפת, למשל, כשביקשו להעלות את גיל הפרישה במספר שנים, מפגינים הציתו ושרפו את פריז. בארה"ב מוחים נגד האלימות המשטרתית הרסו חלקים נרחבים בערים הגדולות, בזזו וגרמו להרס רב.

בישראל, למרות חילוקי הדעות והקוטביוּת, ההפגנות נגד חקיקת הבזק בהקשר למערכת המשפט נמשכות למעלה מ־20 שבועות, כמעט ללא אלימות והרס. כלומר, האיש צודק. יש בפרספקטיבה הזו מעט מזור לכאב העצום שמלווה אותי בחודשים האחרונים נוכח האירועים במדינה. באיזו זכות נוכל להרים ידיים, להרפות מהמשך הפיתוח והטכנולוגיה, הנתינה והיצירתיות למען המשכיותו של העם היהודי בציון? העם היהודי כולו נושא עיניו אל מדינת ישראל כאל מקום מפלט בעת צרה. הציונות חייבת להמשיך להתקיים ולהיות מגדלור עבורו.

עם זאת, אני שבה וקוראת לאחיי הנמנים עם המחנה שבחר ותומך בקואליציה, ומבקשת מהשרים ומחברי הכנסת המשכילים, השפויים, הערכיים שמכהנים בממשלה הנוכחית ו/או נמנים עם הליכוד ועם חלק מהמפלגות החרדיות – השמיעו את קולכם. למען העמיות היהודית.

הכותבת היא ח"כית לשעבר מטעם כחול לבן, ומכהנת כיו"ר פורום הנשים בקונגרס היהודי העולמי.