לאחרונה רבו המקרים המצערים והכואבים שבהם נקטפו חייהם של חיילי צה”ל, בין שבתאונות אימונים ובין שבנסיבות התאבדותו של הלוחם ניב לובטון ז”ל.
תאונה קטלנית בשפלה: קצינת צה"ל וצעירה נוספת נהרגו סמוך לגדרה
אביו של ניב לובטון ז"ל: "היה פה מחדל, רשלנות ופשע של הפרקליטות"
אין מקום להתעלם מהאחריות לכך של מפקדים והדרגים הבכירים בצה”ל. בנאום שנשא ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז”ל למפקדי צה”ל בסיום קורס פו”מ באוגוסט 1992, הוא התייחס לאחריותם של המפקדים. כמי שליווה את ראש הממשלה ושר הביטחון וידע כמה הקדיש לשמירת חיי אדם, וכמה היה קשוב לכאב המשפחות שאיבדו את יקיריהן בנסיבות אלה, היה חשוב לי להביא כאן את דבריו.
“בוגרי פו”מ, אתם מסיימים היום את לימודיכם. מחר אתם מתפזרים לתפקידיכם השונים ביחידות צה”ל. תחת פיקודכם יהיו עשרות, מאות ואולי גם אלפי חיילים וחיילות. איזו בשורה תביאו איתכם מכאן לתפקידיכם החדשים? ליחידותיכם? מה תאמרו לחיילים? מה תלמדו אותם? מה ילמדו מכם? ... למדינת ישראל אין אוצרות טבע, אין מכרות פחם ואין נפט. אוצר הטבע הרציני ביותר שלנו הוא הילדים שלנו. חלק מכם כבר הורים לילדים, ואחרים עוד יהיו. רבים מכם יודעים כמה שמחה וכמה דאגה יש בגידול ילדים וכמה זה קשה. עוד לא נולדה האם, לא קיים האב, שגיוס בנם ובתם לצה”ל לא יוצר בלבם ולו גם שמץ של דאגה מפני הבלתי נודע. כל שנה מתגייסים אלפי בני נוער לצה”ל. בוקר אחד הם עוברים מרשות ההורים שגידלו אותם, מהבית שבו צמחו, אלינו, אל הצבא. אתם מקבלים אותם לידיכם. מרגע שהגיעו לבקו”ם אנו אחראים לכל מחסורם. בכם המפקדים תלוי הרבה מאוד איך יעוצב שירותם בצה”ל בשלוש השנים הבאות, מה יהיה יחסם לצבא, למדינה, לבית שבו נולדו ושבו אנו רוצים שימשיכו לחיות.
“מה אני רואה לעצמי זכות וחובה לתבוע מכם? בראש ובראשונה אחריות. נותנים בידיכם גורל אנשים אחרים ... אנחנו נותנים בידיכם את הסמכות והאחריות לחיי אנשים, לחיי הבנים והבנות שלנו, שמים בכם את מבטחנו, אחרי שהוכחתם יכולת וצברתם ניסיון. האחריות שלכם היא מוחלטת. אין לכם אל מי להביט מאחוריכם. האחריות נעצרת אצלכם. אין כבדה וחשובה יותר מאחריותכם לחיי האחרים ... לא התרגלנו ולא נתרגל להרוגים בתאונות בצה”ל, וכל קורבן שכזה מחולל מצב רוח קשה בציבורים רחבים.
“אל תאמרו: זו הייתה גזירת גורל. אין זה כך. הרבה מאוד, כמעט הכל, תלוי בכם. אליכם התכוון ראש הממשלה הראשון דוד בן־גוריון, כאשר אמר: תדע כל אם עברייה שמסרה את גורל ילדה לידי המפקדים הראויים לכך. אתם הראויים. אתם האחראים ... אנחנו תובעים מכם להיות בני אדם. הבנים והבנות שלנו, החיילים שלכם, הם כחומר ביד היוצר, ואתם היוצרים. חובתכם כמפקדים למצות את המקסימום מחייליכם, לאמן ולתרגל אותם כדי שיהיו החיילים הטובים ביותר, להוציא מהם ליטרים של זיעה ואף לא טיפה אחת של דם, אבל גם לדאוג לכסות אותם בלילה, להמתין להם אחרי מסע מפרך עם הסנדוויצ’ים והשתייה, להיות איתם ברגעים הקשים, להיות אב וחבר כשצריך”.