הממשלה הנוכחית מכהנת מסוף דצמבר 2022, קצת יותר מחצי שנה. זמן לערוך בדיקה לתפקוד השרים, בעיקר המוזרים שבהם.
שכן של השר אופיר אקוניס חשוד שכיוון מצלמה לביתו ועדכן מפגינים בהגעתו
"הסיתה את ציבור המוחים": התלונה החריגה שהוגשה נגד היועמ"שית
בראש השרים המוזרים עומד כמובן מר איתמר בן גביר – השר לביטחון לאומי, שבמהלך חצי השנה האחרונה, במשמרתו, האמיר מספר הערבים הנרצחים לתלת־ספרתי, פי שלושה מאשר בתקופה המקבילה אשתקד.
הוא גם הצליח להסתכסך ולתבוע את פיטוריה של היועמ"שית גלי בהרב מיארה, להודיע למפכ"ל קובי שבתאי שהלה לא ימשיך בכהונתו מעבר לינואר 2024, חצי שנה לפני הזמן, והפך בכך את המפכ"ל לברווז צולע.
שלא לדבר על כך שהוא קרא לנוער הגבעות – בניגוד לעמדת ראש הממשלה ושר הביטחון – לרוץ ולהתנחל על כל גבעה. בין לבין הברנש מתרברב כמו ילד קטן, כאילו יש לו השפעה על מהלכים צבאיים, ולא היא. בן גביר אינו שותף לשום מהלך צבאי וכנראה בגללו ראש הממשלה ממעט לכנס את הקבינט. בקיצור, השר בן גביר עומד בראש השרים המוזרים בממשלת בנימין נתניהו, בלי שום תחרות.
השר השני המוזר הוא מר בצלאל סמוטריץ', שר האוצר ושר נוסף במשרד הביטחון. זה שקרא למחוק את חווארה ואחר כך חזר בו.
השרה השלישית המוזרה היא אורית סטרוק, שאינני יודע מדוע היא שרה, אבל אני כן יודע שהיא קראה לרמטכ"ל, למפכ"ל ולראש השב"כ "כוח ואגנר", כלומר השוותה אותם לקבוצת שכירי החרב הרוסים שאכזריותם אינה נופלת מזו של דאע"ש. היא מיהרה להתנצל על כך באומרה שלא ידעה מיהי קבוצת וגנר, אך דבריה גרמו לנזק רב.
השר הנוסף שמוזר הוא מר דוד אמסלם, שאין צורך לפרט את מעשיו הסהרוריים. כי כל תינוק יודע כמה נזק הוא מביא למדינה.
שר נוסף מוזר הוא שלמה קרעי, שר התקשורת, שדרש לפטר את היועמ"שית ואחר כך תבע להתערב בשיקוליו של נגיד בנק ישראל בקשר לריבית.
שרה נוספת מוזרה היא שרת ההסברה, הגברת גלית דיסטל אטבריאן, שקראה לראש הממשלה "אבי האומה". כנראה שידיעותיה בהיסטוריה לא מגיעות עד לדוד בן־גוריון ולבנימין זאב הרצל, שהם באמת אבות האומה.
השר הנוסף שעליי לציין, למרבה הצער, הוא שר המשפטים וסגן ראש הממשלה יריב לוין, שבלי סוף מסבך את ביבי במהפכה המשפטית שלו, וגם הסתבך עם עיתונאי ישראל כשקרא להם "תועמלנים".
ובכן, מצאנו כי בממשלתו של נתניהו יש לפחות שבעה שרים מוזרים שנזקם עולה על תועלתם, וזו בהחלט נורה אדומה. טוב יעשה נתניהו אם ירחיק אותם מממשלתו כמה שיותר מהר.
בזכות המחאה נתבשרנו כי השר בן גביר הורה להכביד את היד על המוחים. ובכן, השר בן גביר, זכות המחאה היא זכות בסיסית הטבועה בחוק בכל מדינה דמוקרטית.
חלק גדול מהציבור שואל את עצמו אם המחאות האלו מועילות בכלל. התשובה היא חד־משמעית כן. לא מעט מחאות בארץ ובעולם הצליחו והביאו לתוצאות המיוחלות. המחאה הנוכחית נועדה להגן על בית המשפט העליון, כשומר האינטרסים של הנדכאים, החלשים והמיעוטים, ככזה שנלחם בעריצות הרוב, ושם מראות גם בפני ממשלה חסרת מעצורים. ההצלחה תלויה בעוצמה, בדיוק המסר ובתחושות של ציבור רחב ככל הניתן.
ב־1982, הטבח בסברה ושתילה לא הותיר את הציבור אדיש, שיצר זעזוע ציבורי גדול.
מחאת יוקר המחיה של 2011 שינתה את פניה של ישראל, נעלמו הטייקונים ולפחות נקפד ראשם. יוקר המחיה הפך לנושא המעסיק כמעט כל ממשלה ואזרח, וחברות רבות לא מעיזות להעלות מחירים תחת השפעת אותה מחאה.
גם במקומות אחרים בעולם, כדוגמת ארה"ב, מחאות הרחוב העוצמתיות גורמות לשינויים פוליטיים. כך למשל, זכו האפרו־אמריקאים לזכויות הודות למחאות הלא אלימות של ד"ר מרטין לותר קינג. כך למשל, המחאות העצומות הביאו לנסיגת ארה"ב מווייטנאם, וכך התפטרותו של הנשיא ריצ'רד ניקסון, בעקבות פרשת ווטרגייט, נבעה ממחאה ציבורית רחבה.