כל הניסיונות להשאיר את צה״ל ומערכת הביטחון מחוץ למחאה עלו בתוהו. בשבוע האחרון אנו עדים לפעילות מואצת, מופקרת ובעיקר לא חוקית של מנהיגות המחאה ושל ״הלשעברים״, העושים הכל על מנת להכניס את צה״ל עמוק לתוך השסע והקרע שחוללו. להבנתם, זהו ״הכדור האחרון״ שיכול להשיג את מטרת העל שלהם. אמור מעתה 'מרד והפיכה צבאית' ליצירת כאוס והפלת הממשלה.
ההפיכה הצבאית שאנו עדים לה מתקיימת ללא טנקים או חיילים המסתערים על מרכזי כובד ונקודות חיוניות. זוהי הפיכה צבאית שקטה, בסגנון ישראלי, של טייסים ללא מטוסים, של חיילים מיחידה 8200 ללא מכשור ומחשוב מיוחד, ושל אנשי המבצעים המיוחדים ללא אמל״ח ופשיטות לעומק האויב כלל.
ישראל לא יכולה להתקיים ללא צה״ל וצה״ל לא יכול להתקיים עם סרבנות. פעולות הסרבנות מפרקות את צה״ל ופירוק צה״ל הוא למעשה קץ המפעל הציוני וסוף המדינה היהודית. לא פחות מזה. אני מעריך שתובנה זו מוכרת למנהיגות המחאה ובכל זאת הם מחליטים ללכת למהלך (שרוב המשתתפים במחאה כלל לא מודעים לו) שמפרק את צה”ל, פוגע בביטחון ישראל ומקרב אותנו משמעותית למלחמה עם אויבינו.
רוב המוחים כלל לא מודעים לכוונות האמיתיות של מנהיגות המחאה והם באמת אנשים טובים, ציונים ופטריוטים, אולם הם הולכו שולל והוכרעו על ידי שלושה דברים: ראשית, התבהלה והחרדה שיצרו סביבם ברמות מטורפות ושהכניסו את כולם לסוג של פסיכוזה המונית. שנית, דמוניזציה של הצד השני, ולבסוף, עטיפת כל חבילת התודעה במושג עוצמתי המוכר היטב לכולנו - “פקודה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה”. במילים אחרות, יש כאן מציאות בלתי חוקית בעליל וחייבים לפעול.
תובנה נוספת שזרעו בקרב הסרבנים וסייעה מאוד בהגדלת ממדי התופעה היא ההבחנה בין סרבנות במהלך המחאה לבין מצבי חירום. כלומר ״במצב חירום כולם מגיעים ומתגייסים, עד אז אפשר לסרב״. זה נותן לגיטימציה לסרב כי “בחירום נגיע”. זאת בעיה בפני עצמה כי לא ברור מה המציאות שתהיה בחירום ומתי: מלחמת איראן הראשונה, מלחמת לבנון השלישית, מלחמה רב־זירתית או כולן יחד ובמקביל. בנוסף, הסתירו ולא דיברו על הנזקים העצומים שנגרמים לצה״ל, הן הבלתי הפיכים (פגיעה בכשירות ובלכידות) והן ההפיכים בטווח הקרוב והרחוק (פגיעה בערך השירות, הערבות ההדדית, מתח בין החיילים והזרועות, וכו’).
במציאות שנוצרה אסור לממשלה להיכנע לאיומי הטייסים וחבריהם גם במחיר של פגיעה בכשירות ובכוננות צה״ל. כניעה - ואפשר להזדכות על הדמוקרטיה. בחיים צריך לבחור לפעמים בין החלטות רעות. החלטה להיכנע היא הרעה ביותר. חייבים לעמוד בפרץ ולאחר ההצבעה בכנסת לחשב מסלול מחדש, כולל איך מטפלים באופן מיידי בכל הסרבנים.
הכותב הוא חבר תנועת "הביטחוניסטים"