אין הוכחות שהקיסר נירון אכן ניגן על כינור כשרומא עלתה בלהבות, כי לא הייתה טלוויזיה, אך עכשיו יש, ואת ההפגנות, חסימות הכבישים והמדורות באיילון כבר אי אפשר להסתיר.
רק לפני כמה שבועות נאמר, גם בדיונים בבית הנשיא, שתיקון עילת הסבירות על פי הקריטריונים המקובלים ברוב הדמוקרטיות המערביות יכול לזכות גם לתמיכת המתנגדים לרפורמה המשפטית המלאה. ואומנם הממשלה מתרכזת עכשיו בעניין הזה בלבד ושמה בצד נושאים כגון הוועדה לבחירת השופטים והיועצים המשפטיים. אז מה קרה פתאום ש”המחאה” עלתה מדרגה והפכה דווקא את הנושא הפחות שנוי במחלוקת הזה לקזוס בלי? כנראה שלא עילת הסבירות מעסיקה את מארגני “המחאה”, אלא עילות להמשך ההפגנות.
מצביאי “המחאה” ובראשם גם שר הביטחון לשעבר אהוד ברק, טוענים ש”מרי אזרחי” הוא מחאה לגיטימית נגד הממשלה ומנסים להיתלות בעניין זה באילנות גבוהים כמו הנרי דיוויד תורו, הוגה דעות ונטורליסט אמריקאי בן המאה ה־19, ומהאטמה גנדי, אבי העצמאות ההודית. רק שבשתי הדוגמאות המשל אינו דומה לנמשל: תורו קרא לביטול כל ממשלות העולם, ואילו גנדי חזר בו במהרה מקריאתו להתנגדות פסיבית ובלתי אלימה נגד השלטון הבריטי כשראה שבפועל זו הפכה לאלימה ולשפיכות דמים.
גם למונח “מרי אזרחי” יש יותר מהגדרה אחת, ואף לא אחת מהן כוללת רשות לחסום כבישים, להבעיר מדורות בדרכים ציבוריות ואלימות נגד נבחרי ציבור או שוטרים. בנוסף, כמעט בכל המקרים, מרי אזרחי הופנה נגד ממשלות כיבוש זרות, כפי שהיה בהודו, ולא נגד ממשלה לאומית שנבחרה בבחירות דמוקרטיות. גנדי חזר לטוות חוטים כאקט של התנגדות פסיבית למונופולים של תעשיות הטקסטיל הבריטיות, אך מובילי “המחאה” ממשיכים לטוות צעדים פרובוקטיביים נוספים נגד ממשלה ישראלית.
חמור במיוחד הוא האיום של ההסתדרות הרפואית וחלק מהרופאים במילואים. אלו מעשים שלא זו בלבד שהם בלתי מוסריים בעליל מבחינה אנושית ומתנכרים לשבועת הרופא, אלא שהם מהווים הפרה בוטה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שקובע, בין היתר, שקיימת חובה לשמור על חייו של אדם וכי “במצב חירום רפואי (כלומר לאדם עצמו) הוא זכאי לקבל טיפול רפואי ללא התניה”. אך לא רק את החוק הישראלי הם מפירים, אלא גם את הכללים המחייבים של ארגון הבריאות העולמי שקובעים חד־משמעית ש”רמה גבוהה של בריאות היא זכות יסוד של כל בן אדם”, ובכך, אגב, הם עלולים להביא על עצמם ועל המדינה תביעות משפטיות על פי החוק הבינלאומי וסנקציות.
ב”כאן 11” רואיין רופא שאמר שהשביתה מוצדקת “גם על חשבון בריאות החולים”. האם הוא כבר הועמד לדין או שלפחות נלקחה ממנו תעודת הרופא? האירוניה המרה היא שאיום בשביתה של המוסדות הרפואיים שנובע מסיבות פוליטיות ואין לו כל קשר לעיסוקם המקצועי או לרווחתם האישית של הרופאים, עלול להביא לתגובות נזעמות מצד הציבור העשוק – לא נגד העסקנים, אלא נגד צוותי הרפואה המסורים שעוסקים לילות כימים במלאכת הקודש שלהם.
חמורים מכל הם הצעדים חסרי האחריות וההגינות, ואפילו ההיגיון הרציונלי, של הטייסים חותמי המכתבים ואנשי המילואים האחרים (המעטים אומנם) שהודיעו על סירובם להתייצב. פטריוטיות אי אפשר להכתיב. זה עניין לחשבון נפש של כל אחד עם עצמו, אך צריך הרבה ריסון עצמי כדי לא לכנות אותם בשמות הגנאי שדבקו בהיסטוריה בעושי מעשים דומים וחלילה שנגיע למצב שההיסטוריה היהודית תאשים אותם בחורבן הבית השלישי.
רוב ניכר מהציבור חושב ש”מחאת” המילואימניקים פוגעת בצה”ל ומסכנת את המדינה – וזו מסקנה מתחייבת לנוכח המזימות של אויבינו, ובראשם איראן, שמביטים בהנאה על המתרחש אצלנו. לא צריך להיות קלאוזביץ’ כדי להבין שפגיעה בכושר המבצעי של צה”ל ובאופיו כצבא העם, וביטול בפועל של תורת הביטחון של בן־גוריון המבוססת על יכולתה של ישראל להגן על עצמה בכוחות עצמה, מהווים סכנה חמורה לעצם קיום המדינה.
גם במישור המדיני ל”מחאות” עלולות להיות תוצאות בלתי נסלחות, שכן מעמדה של ישראל בין האומות, לרבות בעלת בריתנו האסטרטגית העיקרית, ארצות הברית, הוא חלק בלתי נפרד מההערכה לעוצמתנו ומוכנותנו הביטחונית.
האם הטייסים האלה אינם רואים את מה שכל אזרח ישראלי רגיל רואה - או שהם חיים על פלנטה אחרת? השאלה מי צודק יותר ומי פחות לגבי סעיף זה או אחר ברפורמה המשפטית, אינה רלוונטית כשמולה ניצבת דאגה אקוטית לעתיד המדינה.