אחת הטענות החוזרות אצל המילואימניקים שמתנגדים למהפכה המשפטית היא שהם חשופים לתביעות בגין עבירות שביצעו לכאורה בשירותם הצבאי בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.
הטיעון המרכזי של מדינת ישראל כנגד סמכותו של בית הדין בהאג הוא "עקרון המשלימות". דהיינו, בית הדין הבינלאומי נכנס לתמונה רק בקשר למדינות שאינן רוצות, או אינן יכולות לחקור בעצמן אירועים הנחשבים לפשעי מלחמה, אך זה לא המצב במדינת ישראל.
למרבה המזל, לישראל יש מערכת משפטית חזקה ומוערכת, שעכשיו רוצים לפגוע בה. המערכת חוקרת בצורה רצינית ועמוקה תלונות בדבר התנהגות לא ראויה בשטחים, הן של חיילים והן של אזרחים, ולכן אין מקום להתערבות כלשהי של בית הדין הבינלאומי בהאג.
עקרון המשלימות מחייב את המדינה לפעול לשם "מיצוי הדין" עם החשוד או הנאשם בפשע מלחמה. הכוונה למצב שבו הוא מועמד לדין או נחקר על ידי המדינה, בגין עבירות שמהותן זהה למהות הפשעים לפי "אמנת רומא".
מיצוי הדין עשוי לכלול הגשת כתב אישום נגד הנאשם והעמדתו לדין או בדיקה או חקירה שבסופה יוחלט שלא להעמידו לדין. כל עוד ההחלטה שלא להעמיד את החשוד לדין אינה תוצאה של כוונת מכוון למנוע העמדה לדין או טיוח, אלא מדובר בהחלטה אמיתית של מערכת משפט ותביעה עצמאיים – נשללת סמכות השיפוט של בית המשפט הפלילי הבינלאומי. לכן עקרון המשלימות משמש כחומת מגן מפני תביעה פלילית בבית המשפט בהאג.
על פי עקרון המשלימות, העובדה שבית המשפט הישראלי ידוע בשבחו בעולם כולו, מנעה עד היום מבית הדין הפלילי בהאג מלהפעיל את סמכותו, ועתה חוששים מתנגדי המהפכה כי החלשת בית המשפט בצורה ניכרת תגרום לכך שהוא יפעיל את סמכותו כלפי ישראלים, והם מרגישים בסכנה.
ראש הממשלה מר בנימין נתניהו התראיין, ולא ברור למה, דווקא לרשתות הזרות, ודווקא באנגלית. יותר מפעם אחת הוא נשאל מה תהיה עמדתו אם בג"ץ יחליט בספטמבר לבטל את חוק הסבירות. בכל הפעמים הוא התחמק מתשובה עניינית לשאלה אם יכבד את פסיקת בית המשפט.
איפה בדיוק כתוב בחוק שבג"ץ אינו יכול לדון בחוקיות של חוקי יסוד? ובכן, בשום מקום בחוק לא נאמר שחוק היסוד עצמו חסין מפני בירור אם הוא עומד בפני עצמו, בעיקר כשחוק היסוד אינו מוגן ולא דרוש לחקיקתו רוב מיוחס (למשל 75 חברי כנסת). גם חוק היסוד נתון לביקורת שיפוטית, שמוודאת שלא נעשה שימוש לרעה בסמכות המכוננת של הכנסת.
ביקורת שיפוטית
ראש הממשלה וחבריו מתהדרים בכך שעד היום בג"ץ לא פסל חוקי יסוד. זה נכון. כידוע, בג"ץ לא בוחר את החוקים, אלא מוגשות עתירות על ידי חלקים מהציבור, ועד היום לא הוגשה ככל הידוע בקשה לדון בפסילת חוקי יסוד.
ראש הממשלה וגם האחרים בליכוד ובקואליציה שמזהירים את בית המשפט מכך שאין לדון בחוקי יסוד, פשוט מאיימים על בית המשפט. קחו למשל את דבריה של שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן, או את דבריו של השר לענייני מורשת מר עמיחי אליהו, שברוב חוצפתו מעז לאיים בגלוי על בית המשפט וקורא לשופטים "פורעי חוק בחליפות".
הם כנראה בונים על כך שחוקי היסוד הם חלק מהחוקה הישראלית העתידית, וכשם שיש קושי לשנות את החוקה, יש קושי לפסול חוקי יסוד, אלא שהם טועים.
ראשית, משום שלישראל בינתיים אין חוקה. שנית, משום שלא נדרש רוב כלשהו לחוק היסוד המדובר (השפיטה). שלישית, משום שלכל חוק אפשר לשים בכותרת "חוק יסוד", והממשלה הנוכחית עושה שימוש רב באפשרות הזו (לדוגמה חוק יסוד "לימוד תורה").
מדינה דמוקרטית נמדדת בכך שאזרחיה, לרבות ראש הממשלה ושריה, מצייתים להחלטות בית המשפט, ולא מאיימים עליו. אם לא, נוצר משבר חוקתי. כולי תקווה ואמונה שמר נתניהו, ראש הממשלה, למרות התחמקויותיו עד כה מתשובות ברורות, יציית לכל החלטות בית המשפט. אני מעריך שכך יהיה.
עוד אני מעריך שגם בג"ץ ייזהר מלפגוע בחוק, ובמקרה הטוב ישנה אותו, במובן ששיקול הדעת של השרים לא נופל משיקול הדעת של השופטים. יכול להיות שהוא יחיל את צמצום עילת הסבירות רק מהכנסת הבאה, כשהחלטות אחרות של הממשלה תמשכנה להיות פתוחות לביקורת שיפוטית.