לאחרונה התברר כי עמדת הליכוד היא שאין לדעתם לבית המשפט סמכות לדון בחוקי יסוד. ואולם, זו מעולם לא היתה עמדת הליכוד. שר המשפטים, בנאום ביום 4.1.2023 אמר: ״לא עוד דיון בבית המשפט בחוקי יסוד. לא עוד פסילת חוקים של הכנסת ללא הסמכה״. בהתאם לכך קודמה הצעת חוק לביטול סמכות בית המשפט לדון בחוקי יסוד.
מומחה למשפטים מסביר: האם לבג"ץ סמכות לפסול חוקי יסוד?
לקראת הדיון הדרמטי בסוגיית עילת הסבירות: מאילו טעמים יכול בג"ץ לפסול חוק יסוד?
בשנת 1992, בימי ממשלת הליכוד בראשות ראש הממשלה שמיר, עוד קודם לאישור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הוגשה על ידי הממשלה הצעת חוק ממשלתית – הצעת חוק יסוד: החקיקה. הצעת חוק זה אושרה על ידי הממשלה ביום 26.12.91, כולל סעיף 35 הנוגע לביקורת שיפוטית.
בהצעת חוק זו נכללה הוראה מפורשת המאפשרת לבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לעניינים חוקתיים, בהרכב של תשעה שופטים לפחות, לדון בתוקפם של חוקים ושל חוקי יסוד.
בחינת תקפו של חוק יסוד, כך לפי הצעת החוק הממשלתית, תעשה מן הטעם שנחקקו ברוב הדרוש או מן הטעם ״שהם סותרים עקרון מעקרונות היסוד של מדינת ישראל״. בחינת תוקפם של חוקים תעשה, כך נקבע שם, גם מהטעם שהם סותרים חוק יסוד. בדברי ההסבר, של ההצעה הממשלתית, הובהר במפורש כי הביקורת השיפוטית חלה גם על חוקי יסוד. בדברי ההסבר נכתב גם כי הסעיף המוצע עונה ״תשובה חיובית וחד משמעית״ לשאלת שפיטותם של חוקתיות חוקים.
הצעת ממשלת הליכוד לחוק יסוד: החקיקה מלמדת שני דברים: הראשון, כל החוקים, באשר הם בין חוקים רגילים ובין חוקי יסוד, חשופים לביקורת שיפוטית. סמכות הכנסת גם כאסיפה מכוננת מוגבלת – וזאת בעקרונות היסוד של מדינת ישראל. השני, ההבדל בין חוק לחוק יסוד הוא הרוב הדרוש – חקיקת חוקי יסוד מחייבת רוב של 80 חברי הכנסת בשלוש קריאות, והעובדה כי חוק יסוד יכול לסתור חוק, אם כי אינו יכול לסתור את עקרונות יסוד.
יש לציין, כי הצעת חוק זו הלכה צעד אחד קדימה לעומת הצעת חוק יסוד: החקיקה הקודמת שהוכנה על ידי ממשלת הליכוד, בשנת 1978.
הצעה מוקדמת זו קבעה אף היא כי לבית המשפט סמכות לבקר חוקי יסוד, אם כי רק מן הטעם שלא התקבל ברוב של 80 חברי הכנסת הדרוש לחקיקתו כפי שנקבע שם.
ממשלת הליכוד היתה עסוקה מאוד באותם הימים. חודשיים לאחר מכן, במרץ 1992, אושרו בכנסת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו חוק יסוד: חופש העיסוק. חקיקת חוקי היסוד היוותה, בעיני ממשלת הליכוד, מהפכה חוקתית. כך אמר שר המשפטים זמן קצר לאחר חקיקת חוקי היסוד. השופט אהרון ברק, בהרצאה שנתן – ולא בפסק דין – השתמש גם הוא בביטוי מהפכה חוקתית, אך רק אחרי ששר המשפטים דן מרידור עצמו עשה כן.
יש להדגיש כי הרצאה של ברק ב-92׳ אינה שונה מהרצאה של סולברג ב-2021 – כלומר, זו הרצאה, לא פסק דין, וכשברק לא היה עדיין נשיא בית המשפט.
ראיית חוקי היסוד כ״מהפכה חוקתית״ היתה מקובלת ומקור לגאווה על הליכוד. במסמך המסכם את החלטות ועידת הליכוד מ-18.5.1993 (שנתיים לפני פסק הדין בעניין בנק המזרחי), התגאה הליכוד בכך ש״בימי ממשלת הליכוד החלה מהפכה חוקתית בישראל״ עם חקיקת חוקי היסוד בעניין חופש העיסוק וכבוד האדם, חוקים אשר מעגנים הגנה על זכויות אדם ״לא רק נגד עריצות השלטון אלא גם נגד פגיעה לא הוגנת על ידי המחוקק״.
צלו של הספק בדבר ההתאמה של חוקי יסוד אלה להצעת חוק יסוד: החקיקה של ממשלת שמיר הוסר עם התיקון לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחקיקתו מחדש של חוק יסוד: חופש העיסוק ב-9.3.1994. התיקון לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קבע כי זכויות היסוד של האדם בישראל ״יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל״, נוסח המדהד את האמור בהצעת חוק יסוד: החקיקה, לעניין מעמד עקרונות היסוד.
במסגרת הדיון בשנת 1994 אמר ח״כ מרידור כי ״היום אנחנו עושים צעד חשוב מאוד במהפך הקונסטיטוציוני שישראל החלה לעבור לפני שנתיים... הפעם מסמיכה הכנסת לא ברוב קטן, אלא ברוב גדול של כמעט שני שלישים מחבריה, את בית המשפט העליון לפסול חוקים של הכנסת״. בכך סבר מרידור, תגיע לקיצה הטענה שנשמעה ״שהיתה תאונה בשנת 1992, שבחשאי העבירו חוקים שמקפחים את זכות הכנסת״.
התיקון לחוק – המתקן את הטענה בדבר קיומה של תאונה, עבר בכנסת ברוב גדול במיוחד: ההצבעה בקריאה השניה על תיקון חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו עברה ברוב של 75-0, בתמיכת קואליציה ואופוזיציה. אגב, חוק יסוד: חופש העיסוק הכולל את התיקון לסעיף 11 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, התקבל ברוב של 67-9 בתמיכה של קואליציה ואופוזיציה.
הכותבת הינה ד״ר רונית לוין-שנור
את הנושא הביא לפרסום כתב "מעריב" אברהם בלוך