הסרט של ברבי, שיצא לאחרונה לאקרנים, הזכיר לנו שוב מה המעמד של הנשים בחברה של ימינו, נכון לאוגוסט שנת 2023. אז נכון, הסרט החדש מקצין מאוד את המושגים של 'נשיות' ו'גבריות' (וספג על כך לא מעט ביקורת), אבל עדיין יש כאן הרבה לקחים ששווה להתעכב עליהם לרגע. איך ברבי נולדה? מה הייתה המטרה שלה מלכתחילה? ואיך כל אחד מאתנו יכול למצוא בעצמו את ברבי?
איך הכל התחיל?
רות הנדלר הייתה אשת עסקים יהודייה אמריקאית שייסדה יחד עם בעלה את 'מאטל', חברה לייצור ריהוט לבתי בובות. במהלך ביקור בגרמניה עם בני משפחתה, אז בשנות החמישים, נתקלה הנדלר בבובה שמשכה את תשומת ליבה. מדובר היה בבובה מבית המגזין 'בילד' שנקראה לילי ונראתה לה מאוד מרשימה ועם המון נוכחות. בהשראתה, המציאה הנדלר את ברבי, ה"לילי" האמריקאית.
הקשר בין בובת הברבי ומנהיגות נשית
עד אותה התקופה של שנות החמישים, ילדות אמריקאיות נהגו לשחק בבובות תינוקות, כשהן לוקחות על עצמן את תפקיד ה"אמא", כפי שהיה מצופה מהן כנקבות. על ידי המצאת ברבי, הנדלר ביקשה לחזק את הילדות ולהקנות להן מודל לחיקוי ששואף להישגים רבים, חוץ מהשאיפה להיות 'אמא'. בין אם מדובר היה בברבי נשיאה, רופאה או מדענית, לפי הנדלר, ברבי מסמלת את כל מה שהיה נתפס עד אז כבלתי מושג ובכך פתחה צוהר להנהגה נשית ולא מתנצלת.
כל אחד והצלוליט שלו
ועכשיו בחזרה לסרט, שנפתח עם התיאור הכי אוטופי שיכול להיות: נצנצים, נוצות, וורוד בכל מקום. למרות שנראה ששום דבר לא יכול להשתבש כי כל יום מהווה עבור ברבי הזדמנות חדשה למסיבה, הדברים הולכים ומשתבשים. באחת מהסצנות בסרט, ברבי מגלה שהיא החלה לסבול מצלוליט. אז מה מסמל הצלוליט? מעבר לזה שהוא מציין אנושיות, הוא מסמל לדעתי התמודדות עם פחדים ועם ה"אזורים האפורים" שאנחנו לא מכירים או מפחדים להעמיק בהם.
בסרט, ברבי מתמודדת עם כמה אירועים זרים ומפחידים שקורים בדרכה כמו הטרדות מיניות, השתלטות עוינת על הבית שלה ובעיות בריאותיות ברגליה. בנוסף לאירועים הללו שאינם בשליטתה, היא גם מתמודדת בסרט עם אירועים זרים ומפחידים שהיא יוזמת מבחירתה האישית: היא פוגשת במעין ברבי "מכשפה", שכולם מפחדים ממנה, היא יוצאת למסע לעולם האמיתי ואפילו נואמת בפני מועצת המנהלים של 'מאטל' בכעס על זה שאין ייצוג נשי במועצה. אז נכון, אומרים עליה שהיא חיה באשליות ושהחיים שלה מלאים בנצנצים וורודים, אבל גם בתוך העולם האשלייתי הנוצץ שלה, היא מתמודדת גם עם הרבה "צלוליט".
הצלוליט של החברה שלנו
בשנים האחרונות, חלה החמרה של ממדי השיח של שנאת נשים, וחלק מזה הודות למשפיעני רשת עם דעות שוביניסטיות. אחת מהמשפיענים הללו היא בכלל משפיענית אמריקאית בת 26 ששמה פרל דייויס. כשאישה צעירה, שמתבטאת קבל עולם ויוטיוב וקוראת לשלילת זכות הנשים ואומרת שגירושים צריכים להיות לא חוקיים, אפשר להבין שהשוביניזם עוד רחוק מלהיגמר.
ומה המצב בארץ? אצלנו כנראה שגם ימשיכו עוד הרבה זמן למחוק פנים של נשים בפוסטרים ולשווק בובות של דמויות נשיות מבלי לציין את תווי פניהם בטענה שזה 'לא צנוע'. הסרט של 'ברבי' למעשה מהווה את הריאקציה שהתפתחה ביחס למה שקורה בעולם האמיתי: עם כמה שהוא מתקדם, עדיין נשים מדוכאות בו אפילו מבלי שנשים לב ואפילו על ידי נשים כמו פרל דייויס, שיש להן קרוב לשני מיליון עוקבים רשומים ביוטיוב.
לסיכום
מקרה הבוחן של ברבי מציג לנו הרבה מעבר לעולם ורוד ונוצץ. במהלך הסרט, ברבי מחזקת את הביטחון העצמי שלה, מגלה נחישות ואומץ גם כשנראה שהמצב לא פשוט. אצלנו, בחיים האמיתיים, הרבה פעמים אנחנו נוטים 'לטאטא' מתחת לשטיח את כל מה שלא נעים, זר או מפחיד. בין אם מדובר בשקרים לבנים, בתירוצים או בחשיבה מקובעת, אולי כדאי שכולנו נלמד מברבי שיעור על אומץ ומנהיגות בלתי מתפשרת.
עו"ד רעות גולדמן היא מנכ"ל קבוצת Geomatrix. חברת ועדת "הלסינקי" בבי"ח בלינסון, וחברת דירקטוריון בעמותת נאמני בי"ח שניידר לילדים