נבחרי ציבור שמשתלחים ברמטכ"ל, בראש השב"כ, בראש המוסד ובאלופי צה"ל, הם לדעתי מושחתים לא פחות מהמינויים ששרים יכולים לבצע תחת צמצום עילת הסבירות. הרי אותם גיבורים גדולים יכולים להשתלח בראש הממשלה, שהוא הדרג הפוליטי הנבחר.
ראו דברי ח"כ לימור סון הר־מלך וח"כ אביחי בוארון. לשניהם, ולעוד כמה מחבריהם לקואליציה, אין מספיק אומץ ציבורי להיכנס חזיתית בבנימין נתניהו, ולכן הם מתנפלים על מטרות דוממות שלא משיבות, כמו מפקד פיקוד המרכז האלוף יהודה פוקס, שאת מיטב שנותיו הקדיש לביטחון ישראל.
בכלל, אני מציע לרשתות הטלוויזיה שבזמן ראיונות עם חברי כנסת שנכנסו תחת החוק הנורווגי, הדבר יצוין. הם לא נבחרו לכהן כחברי כנסת, אם כי דווקא כמה מהם, כמו בוארון, מקפידים לחדד את ההבדל שבין נבחר ציבור לבין פקיד ממונה.
ואי אפשר בלי חברת הכנסת טלי גוטליב, המבטיחה להמשיך את המהפכה המשפטית במקום שבו ראש הממשלה נתניהו הבטיח, אומנם באנגלית, להפסיק לאחר השינוי שיתבצע בוועדה לבחירת שופטים. כאן המקום לציין שברגע שפוליטיקאים יהוו רוב בוועדה, נאבד את הדמוקרטיה ואת הפרדת הרשויות.
השבוע גוטליב הגדילה לעשות כשביקרה בחדרו בבית החולים של יחיאל אינדור, החשוד ברצח פלסטיני בבורקה. גוטליב אמורה לדעת מתוקף תפקידה כעורכת דין פלילית, שבדרך כלל המשטרה מתנגדת לביקור חולים של חשודים טרם חקירה. ואגב, מי בכלל נתן לה אישור לביקור?
לא מפליא ששרים כמו איתמר בן גביר ועמיחי אליהו מיהרו לשבח את החשודים ברצח, כאילו פעלו מתוך הגנה עצמית, וגם לא מפליא שאלישע ירד, אחד משני החשודים, היה דוברה של סון הר־מלך.
יעצור או ימשיך?
הזמן הולך ומתקצר, וב־12 בספטמבר ידונו כל שופטי העליון בסוגיית צמצום עילת הסבירות. לא בכדי החליטה נשיאת בית המשפט העליון הגברת אסתר חיות כי 15 שופטים יישבו בדין, הרכב חסר תקדים, אך גם הדיון שעוסק בחוק יסוד הוא חסר תקדים.
בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, כבר קבע שיש לו הסמכות לבדוק עניינית שהכנסת לא עושה שימוש לרעה בסמכותה לחוקק חוקי יסוד, וכי גם חוקי יסוד נתונים לביקורת משפטית.
אני מהמר על כך שבית המשפט לא ייגע בגופו של עניין בחוק, אך יקבע שהוא ייכנס לתוקף רק בכנסת הבאה. אלא אם כן הוא יבוטל על ידי הכנסת החדשה או הנוכחית. כך יאה וכך נאה לעשות. באשר לראש הממשלה, נדמה לי שלא אחטא לאמת אם אכתוב שככל שהעניין נוגע לו, הוא לא יהיה עצוב מביטול החוק או מדחיית תחולתו.
האיום היחיד לנתניהו נשקף מהקואליציה הימנית־קיצונית שלו, שם חברים טיפוסים כדוגמת אליהו, שכינה את שופטי בג"ץ "פורעי חוק בחליפות", והבטיח קבל עם ועדה שלא למלא אחר הוראת בג"ץ ובכך ליצור משבר חוקתי.
אינני חושש מפני השר אליהו, לא הוא שיגרום למשבר החוקתי. אליהו יעשה בדיוק מה שבן גביר יגיד לו, ולבן גביר יש אינטרס מובהק שראש הממשלה יישאר בתפקידו. כלומר, היחיד שיכול ליצור משבר חוקתי הוא נתניהו, ואני מאמין בכל לבי שהוא לא יעשה זאת.
האם השותפים יאפשרו לנתניהו לעצור בזמן (כלומר, עכשיו) את המהפכה המשפטית, או ילחצו עליו להמשיך? אם זה תלוי בנתניהו, אני מאמין שהוא יעצור. אבל אם הוא לא שולט בממשלתו, יש חשש שהמהפכה תמשיך בדרכה.