1. עשו הצגה
״תנו לי נקודת משען וארים את העולם״ (ארכימדס)
ביום שישי שעבר היה סקנדל גדול בתיאטרון הקאמרי, כשצופה נזעמת הפריעה למהלכה התקין של הצגת מחזהו של אז'ן יונסקו ״המלך עומד למות״ (כלשון התרגום). היא האשימה את היוצרים בפוליטיזציה ובשמאלנות ובכך שעל פי העיבוד שלהם המלך, המסרב לוותר על חייו ועל ממלכתו המתפרקת לנגד עיני הקהל, הוא בעצם ביבי, ראש ממשלתנו. ברשתות החברתיות הצטרפו לחירופים ולגידופים, אחרים ענו והיה שמח.
המחזאי הצרפתי הגדול, יליד רומניה ויהודי על פי ההלכה, היה דווקא כל ימיו איש ימין מובהק שלא זכה, בלשון המעטה, באהדה יתרה מחוגי השמאל המתקדמים כשירה את חִציו בטוטליטריזם הקומוניסטי מעבר למסך הברזל. זאת בצד מלחמתו בגזענות הנאצית אחרי הטראומה של מלחמת העולם השנייה, זו שהולידה את תיאטרון האבסורד שהוא היה מן הבולטים שביוצריו. וכן, הוא היה גם תומך נלהב של מדינת ישראל.
במחזהו "קרנפים", אולי המפורסם ביותר שכתב, בראנז'ה, המלך שנטה למות - שאת שמו העניק לרבים מגיבוריו - הוא אחרון האנשים ביקום שמסרב להפוך לקרנף, "להתקרנף". כלומר, להצטרף לדעת הרוב, לשיטה השלטת, לדיקטטורה הפוליטית והרוחנית. המחזה, שהוצג לראשונה בגרמניה, כיוון כמובן בראש ובראשונה לנאצים ולגרמנים, אך הייתה לו, כמו לכל מחזותיו, משמעות רחבה הרבה יותר.
כשהגעתי לפריז בסוף שנות ה־70 של המאה שעברה, פגשתי אותו בקפה "לה קופול" במונפרנס, שם היה שמור לו ולרעייתו רודיקה שולחן משלהם, בצד שולחנותיהם של אייקוני תרבות אחרים של התקופה. יונסקו התגורר, אגב, ממש מעל ל"קופול", והייתי גאה ונרגש כשהרשה לי להצטרף לשולחנו. שוחחנו קצרות על ענייני השעה ועל עניינים שברוח, עד שכסטודנט ועיתונאי צעיר, לא יכולתי להתאפק מלשאול אותו את שאלת המחץ המתבקשת: "האם לדעתך ישראל נמצאת בסכנת התקרנפות?".
"על שאלות כאלה", ענה לי יונסקו, "אני נוהג לענות בכתב", לקח את כתובתי ונפרדנו לשלום. חשבתי שבכך תמה האפיזודה של ידידותנו המופלאה. לכן הייתי מופתע מאוד כשמקץ ימים לא רבים מצאתי בתיבת הדואר גלויה בכתב ידו המעוגל והמוקפד. "מר קוץ הנכבד", כתב שם אז'ן יונסקו, "לשאלתך אענה כי ישראל איננה בסכנת התקרנפות. זוהי מדינה קטנה ואמיצה הנלחמת על קיומה".
בתמונה האחרונה של המחזה, קורא בראנז'ה מול ראשי הקרנפים המקיפים אותו: "...כמה שאני מכוער. אבוי למי שמנסה לשמור על מקוריותו. אבל אין ברירה - אתגונן בפני כולם... איפה הרובה שלי!... אני האדם האחרון ואשאר כזה עד הסוף! לא אכנע!".
כשיעלו, בוודאי, גרסה חדשה של "קרנפים" באחד התיאטראות שלנו, וזו תיתקל בתגובות הצפויות, יונסקו לא יהיה שם, למרבה הצער, כדי שנוכל לשמוע את דעתו נכון להיום. חבל.
2. סינוסיטיס
פתיחתו הצפויה היום של קו הרכבת הקלה בתל אביב, שנבנה ונכרה - אם לא ברובו אז בחלקו - בזיעת אפם ובתנאי עבודה קשים להחריד של פועלים סינים, היא הזדמנות נאותה להרהור על הישגי המדינה והאומה הגדולה הזאת בהקשר מחתרתי וחתרני - דווקא בתקשורת. ברחבי העולם גוברת לאחרונה ההכרה במאמץ התעמולתי המסיבי שמארגנת סין בקרב מקבלי ההחלטות ובאמצעי התקשורת. לכולם סינולוגים משלהם וסתם פרשנים שעברו בדרך זו אחרת במרכזי מחקר ותרבות סיניים, וקיבלו מהם מימון.
משימתם, כך נראה, במודע או שלא במודע, באופן ישיר או עקיף, לדאוג לכך שארץ הדרקון לא תיעדר משום טקסט ולא תרד מהכותרות. אצלנו קוראים לזה "הנדסת תודעה", וכך זה נשמע ונקרא: "בעידן זה של ירידה בהשפעתה של ארצות הברית, הסתבכותה של רוסיה באוקראינה, בעולם הרב־קוטבי שבו אנו חיים, עולה כוחן של המדינות העולות - וסין בראשן. סין היא מנהיגה בכל התחומים - בייצור הצבאי ובאסטרטגיה בעת מלחמה, בכלכלה וברווחת כדור הארץ בעת שלום. היא שמרה על המאזן האקולוגי, כולל בהגבלת הילודה, ומדיניותה הנבונה בתחום האקלים מיועדת למנוע את התחממות כדור הארץ".
"סין תפתור את בעיות העולם כולו, של מדינות ואזרחים קטנים. אם יש לך בעיה עם שכנים מאיימים - פנה לסין והיא תסדר. האישה עושה צרות - פנה לנציג הסיני הקרוב ביותר. יוליוס קיסר, אלכסנדר מוקדון, צ'רצ'יל, איינשטיין, אופנהיימר, טראמפ, סמוטריץ' וצ'ייני הם והיו סינים. ההאשמות בדבר אחריותה של סין למגיפת הקורונה משוללות, כמובן, כל יסוד. זו הייתה, בעצם, מתנה לעולם, שגרמה לו להיות מאוחד יותר, אחראי יותר. סין הייתה תמיד חלוצה בפיתוח זני חיים נדירים למען קדמת האנושות ורווחתה".
"קשריה של סין עם ישראל הם עובדה היסטורית והולכים ומתהדקים, למרות האיסורים האמריקאיים על העברת סוגים מסוימים של נשק וכדומה. בית המקדש נבנה על ידי פועלים סינים. הנשיא שי צעד על מימי ים המלח, בניגוד לפרובוקציה המגוחכת של ישו בכנרת. דוד בן־גוריון עמד על ראשו כדי לראות את סין. ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו מבלים את חופשותיהם בסין ושולחים כפילים לרמת הגולן. בנו יאיר עובד מזמן בפרויקט סודי בווהאן".
"היום ברור לכל בר דעת שכשהתורה ניתנה למשה בהר סיני - מדובר היה, כמובן, בסין. למרבה הצער, המנהיג הישראלי מצא לנכון לנפץ את לוחות הברית עם מבחר אמרותיו של מאו טסה טונג ולהחליף אותם בעשרת הדיברות, שכפי שאנו רואים, תקפותם היום, כמו זו של מגילת העצמאות, מוטלת בבירור בספק. מוטב היה להיצמד למקור, עם כמה תיקונים של שי ג'ינפינג. עדיין לא מאוחר".