1. ההצהרות הבומבסטיות שמשמיעים אנשי הביטחון שלנו שיחזירו את לבנון לעידן האבן, משרתות את חיזבאללה. התקשורת והפרשנויות לגבי כוונותיו של נסראללה מלבות את המתח. למנהיג חיזבאללה אין אג׳נדה ישראלית, יש לו אג׳נדה לבנונית והיא חשובה לו. הוא מנצל את ישראל כדי לקדם את שאיפותיו בתוך לבנון. אנחנו מפרשים זאת ככוונות מלחמתיות בהשראה איראנית.
לנסראללה שלושה נושאים בזירה הפנים־לבנונית. הראשון הוא חידוש מנדט יוניפי”ל בדרום לבנון. הוא מפעיל את כל השפעתו כדי שלא יפגעו בחופש התנועה של אנשיו בניגוד להחלטת מועצת הביטחון 1701. הפעילות הצרפתית בריכוך הניסוח לחידוש המנדט מטעם האו”ם מסמנת שחיזבאללה ישיג את מבוקשו. ליוניפי”ל יהיה חופש קצת יותר גדול אך עליו לתאם את פעילותו עם ממשלת לבנון. נסראללה יכול לרשום לעצמו נקודה לטובתו ולעבור לנושא השני.
הנושא השני הוא בחירת נשיא חדש ללבנון. המערכת לבחירת הנשיא משותקת לא מעט בגלל נסראללה. האחרון דורש נשיא כלבבו שישמור על קשר קרוב איתו ולא יפריע לפעילות חיזבאללה בכל התחומים. הוא כבר סימן את הנשיא הבא אך מתנגדיו מונעים את בחירתו. סוכם בין כל הצדדים לחדש את המאמץ בחודש ספטמבר. אם אני רוצה לנחש מה תהיה התוצאה, אומר בלא מעט ביטחון שנסראללה ישיג גם כאן את מבוקשו והנשיא הבא יהיה כרצונו.
הנושא השלישי הוא סוגיית הנשק שבידיו. יש ביקורת קשה בתוך לבנון על כך שחיזבאללה מחזיק בנשק משלו ומאיים על כולם ועל הכל. לבנון חוששת להיפגע אם נסראללה יפתח במלחמה. לכן יש לחץ גדול לצרף את הנשק של חיזבאללה לצבא לבנון. זה לא יקרה בעתיד הנראה לעין אבל זו סיבה מספקת כדי שנסראללה לא יסכן את מדינת לבנון.
שלושת הנושאים הללו חשובים למעמדו ולעתידו של חיזבאללה. נסראללה לא יעשה כלום כדי לסכן את מאמציו להשיג את מטרותיו בזירה הפנים־לבנונית. אנחנו צריכים להפסיק את האיומים שאיש בעולם לא ייתן לנו לממש והתקשורת צריכה לחדול מספקולציות לגבי מלחמה אפשרית ותוצאותיה ולהרגיע את השטח.
2. המבוכה הלובית: בעולם הדיפלומטיה כדי לפרסם הודעה רשמית על אירוע או נושא שקרה בין שתי מדינות צריך את הסכמת שני הצדדים. על פי רוב ההודעה מתפרסמת בשתי הבירות באותו הזמן. זה מעיד על הסכמה, על אישור של מה שקרה ועל תמיכת המדינות. במקרה של הפגישה בין שני שרי החוץ - שלנו ושל לוב - השר הישראלי לא קיים נוהל זה וגרם למשבר. חוץ מלהדהד בנוצות שלא לו, לא ברור מה דחף את השר לנהוג כפי שנהג. יותר מפליא הוא שראש הממשלה הנחה את השרים לתאם איתו מראש פרסום פגישות חשאיות.
3. הצעירים שלא רוצים להתגייס. סירוב בני התשחורת להתגייס בגלל הכיבוש ובגלל שישראל היא לא דמוקרטית הוא טעות. זה לא יפתור אף אחת משתי הסוגיות. זכותם המלאה של הצעירים להתנגד לכיבוש. רבים הם הרוצים היפרדות מהפלסטינים, כך שהם לא לבד. הסוגיה היא פוליטית ופתרונה הוא פוליטי. לא להתגייס ולהסתכן במחבוש על פי חוק לא יחסל את הכיבוש. לדעתי הגיע הזמן לפתור את הסוגיה שנולדה בעקבות מלחמת ששת הימים ב־1967 וארכה יותר מדי זמן.