אזרחיות ואזרחי ישראל, אחיותיי ואחיי, בעוד זמן קצר יגיע הרגע המיוחד הזה, היקר, החד־פעמי, שבו תיחתם שנה אחת, ותתחיל שנה חדשה. קול תקיעת השופר חותך את האוויר, ורוח הסתיו הרעננה של שלהי חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, נושאת עמה תקוות וציפיות לקראת הימים שיבואו. אלה ימים של חשבון נפש, שבהם אנו שואלים את עצמנו, מה אנחנו רוצים להשאיר מאחור, ועם מה אנחנו מבקשים להמשיך לצעוד בדרך.
לכל אורך ההיסטוריה שלנו, כעם וכאומה, התמודדנו עם אתגרים שהעמידו אותנו במבחן, ושנדמו, לעתים, בלתי ניתנים לפיצוח. לא אחת עמדו עלינו לכלותנו, והפעילו כנגדנו כוחות עצומים כדי להכניע ולאבד אותנו. לא פעם עומק המשבר, הקרע, האיום, נתנו תחושה שהם פשוט גדולים מדי ובלתי עבירים. במיוחד השנה, כשאנו מציינים יובל שנים למלחמת יום הכיפורים - עלינו לזכור שמה ששמר עלינו מאז ומתמיד היה הידיעה הפשוטה, החותכת, שלא משנה מה – אנחנו נשארים ביחד. כי אין לנו ארץ אחרת, ואין לנו עם אחר.
באחד הפזמונים האהובים עליי, ואולי אחד הישראליים ביותר שנכתבו - כתב יהונתן גפן ז"ל: "אני מביט מהחלון לראות אם כל זה אמיתי, מביט מהחלון וממלמל את תפילתי, עוד נגור זאב עם כבש ונמר ירבץ עם גדי, אך בינתיים אל תוציאי את ידך מכף ידי".
אזרחיות ואזרחי ישראל, אני משוכנע שעוד יהיה טוב יותר. יהיה טוב, כי העם שלנו התברך בכל כך הרבה אנשים טובים שנלחמים על ה"יחד" שלנו. ועכשיו, ברגע הזה, של חשבון נפש והתחלה חדשה, נקייה, בואו נבחר כולנו להצטרף לכוחות האלה – שנלחמים עבור ה"יחד" הזה. בואו נבחר זו בזו, זה בזה. בואו נבחר באמונה הכנה שלטוב ולמוטב, עם כל הוויכוחים ואי־ההסכמות, ממשיכים ביחד – עד שיהיה טוב. מי ייתן שהשנה שמחכה לה מעבר לפינה תהיה שנה של שקט, של שמחה, של בריאות, של יציבות, של ביטחון, של שלום ושלווה ושל הכרת האחר, של כבוד הדדי, של יחד. שנה טובה ומתוקה, ישראל!