העם היהודי הוא עם הספר. עם של מילים. מילותיה של מגילת העצמאות הן לא “טקסט שנוסח בחופזה”. הן מילים מכוננות. בחברה מפולגת ומשוסעת, נדמה היה שהן הקונצנזוס האחרון. למרבה הצער, גם המבצר האחרון הזה של הסכמה נמצא תחת מתקפה. אם היא תצליח, לא יהיה עוד שום טקסט שהמדינה והחברה הישראלית יוכלו להתאחד סביבו. זו תהיה טרגדיה פנימית שתאפשר לאויבנו לטעון שגם המסמך המכונן שלנו, על ההצדקות שהוא נושא לקיומנו, נשמט מאיתנו ואינו תקף יותר.
לפני כמה חודשים, טרם פרוץ המשבר הנורא שפוקד אותנו, השתתפתי ביום עיון לסגל פיקוד בכיר מאוד שעסק במגילת העצמאות. התמה שעמדה בבסיס היום הזה הייתה שבגלל היותו מסמך לאומי שלא הוכתם בוויכוח הכל ישראלי, מפקדי הצבא הבכירים צריכים להכיר אותו ולהעמיק בו. וכך ישבנו, מפקדים דתיים וחילונים, ימנים ושמאלנים (יש להניח), יהודים ושאינם יהודים, וליום אחד ביצרנו יחד את סמל הזהות המילולי הזה. מהקיר, כנהוג בכל מוסד ממלכתי, השקיפה מגילת העצמאות.
ייתכן שלא עוד. במהלך טיעוניו בדיון בעתירות בנושא עילת הסבירות, טען נציג הממשלה כי מגילת העצמאות היא מסמך שנכתב באופן חפוז ונחתם על ידי 37 אנשים. הטענה, שעל פניה ביקשה להתייחס ליכולתה של המגילה לשמש כמקור נורמטיבי, היא מכת גרזן שמבקשת לנתץ את הבסיס המשותף האחרון שנותר לחברה הישראלית. מסמך שנוסח בחופזה ואומץ על ידי קבוצה קטנה של מנהיגים לא נבחרים, ממילא אין בו ערך מיוחד או שצריכה להיות לו השפעה על חיינו כאן.
המציאות ההיסטורית שונה מהתיאור הזה כרחוק מזרח ממערב. ספרים ומאמרים שנכתבו לאורך השנים מלמדים כמה תשומת לב הקדישו האבות המייסדים של המדינה לכל מילה וכל תג שנכתבו במגילה. כמה נוסחים הוחלפו ביניהם טרם הגיעו לנוסח הסופי. כמה ערך הם ראו במילותיה הכתובות של המגילה. כמה מאמץ הם עשו לנסח אותה בדרך שתאפשר לנציגי כל היישוב העברי לחתום עליה. גם זהות החותמים לא הייתה מקרית. מתוך מחשבה רבה ביקשו האבות המייסדים כי יחתמו עליה נציגי כל הפלגים, הזרמים והמפלגות שכוננו את היישוב העברי ואת המדינה. חילונים, חרדים, דתיים, ימנים ושמאלנים. כך גם החותמים עצמם. אלו ראו בחתימתם זכות קדושה.
במשך 75 שנים מגילת העצמאות הייתה קונצנזוס לאומי. מכל קצוות החברה הישראלית נשאו אליה עיניים וראו בה מסמך שמהווה מכנה משותף היסטורי, לאומי וערכי לחיינו. הגם שמעולם לא הוכרה כחוקה, ניתן לה משקל גם בין כותלי בית המשפט. חוקי היסוד "כבוד האדם וחירותו" ו"חופש העיסוק" הכירו בה ובערכיה. בתי המשפט, לדורותיהם, ראו בה מקור השראה לערכיה של המדינה ופעלו ופסקו ברוחה.
המאמץ הנוכחי של נציגם של תומכי הרפורמה לקעקע את הלגיטימציה של מגילת העצמאות ושל מעמדה הוא מסוכן ומביש. תמורת הישג אפשרי קצר מועד, אגב דיון בטיעון אחד מיני רבים במסכת משפטית מורכבת, הם נכונים לקעקע את הבסיס המשותף האחרון שלנו, שלפחות עד לאחרונה היה מוסכם.
המשותף בינינו הולך ומתכרסם. קריאות “אנחנו לא אחים” מציפות את הרשתות החברתיות. מגילת העצמאות היא בסיס משותף, מגדלור ערכי ומסגרת אפשרית, אולי אחרונה, ליכולתנו להמשיך לחיות כאן יחד כעם אחד. כולנו, תומכי ומתנגדי הרפורמה, אנשי ימין ושמאל, חרדים וחילונים, חייבים לאמץ אל לבנו לפחות את התקווה הכתובה הזו.
הכותב הוא סגן נשיא המכון למדיניות העם היהודי ומרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס