דווקא ביום כיפור, הנחשב ליום הקדוש ביותר לעם היהודי וגם ליום המסמל דו-קיום וסובלנות, סוג של קונצנזוס נדיר בימים סוערים אלו – העיר העברית הראשונה הפכה לזירת עימותים על רקע דתי. דווקא ביום כיפור, שהוא גם יום של חשבון נפש, נשברו מוסכמות ונחצה קו אדום נוסף בשסע המעמיק בחברה הישראלית.
רה"מ: "אין סייג לשנאה משמאל"; גנץ: "נתניהו מחולל השנאה הגדול ביותר"
הסערה הבאה? בקואליציה רוצים לקדם חוק שיתיר הפרדה במרחב הציבורי
כמי שגדל בתל אביב ומסקר את הנעשה בעיר למעלה מ-40 שנים, לא האמנתי שאצטרך לכתוב גם על עימותים על רקע דתי בין מתפללים למוחים ביום כיפור.
מדוע הגענו לשפל החדש?
לדעתי, על רקע החקיקה המשפטית והמחאה (המהפכה המשטרית, או הרפורמה המשפטית – תלוי את מי שואלים) השסע המעמיק בחברה הישראלית מתעצם ומתרחב. אבל דווקא בגלל העמקת השסע בחברה הישראלית, היה צורך לנהוג אחרת, מצד הרשויות.
עיריית תל אביב הודיעה כבר בשבוע שעבר על התנגדותה להצבת מחיצת הפרדה בין גברים לנשים במרחב הציבורי בעת התפילה ביום כיפור בכיכר דיזנגוף ועמדתה התקבלה. בית המשפט, שדחה את העתירה נגדה, הורה על איסור הצבת מחיצות.
אבל לקראת כניסת כיפור נראתה מחיצת דגלים מאולתרת בכיכר ותוך זמן קצר פרצה תסיסה. נעשו פניות לעירייה, אבל פקחים לא נשלחו ולא בוצעה אכיפה ליישום החלטת בית המשפט במרחב הציבורי.
ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, הסביר שהרצון היה למנוע עימותים בליל כיפור, אבל בדיעבד, אי שליחת הפקחים דווקא יצרה עימותים, לא בין מתפללים לפקחים, אלא בין מתפללים למוחים.
העימותים המילוליים יצרו תחושות קשות, הן בקרב מוחים, שחשו שהגיעו גורמים קיצוניים מחוץ לתל אביב כדי לשנות את אופייה הליברלי והן בקרב מתפללים, שחלקם הגיעו לתומם לתפילת כל נדרי ולא יכלו להתפלל.
נערות דתיות שפרצו בבכי, המחישו את עומק השסע והכאב ולעומתם, תושבים חילוניים שזעקו חשו שנחצה קו אדום בעיר הליברלית.
נראה היה שהסכר נפרץ בליל כיפור בכיכר דיזנגוף והעימותים נמשכו ביום כיפור, גם במקומות נוספים במרחב הציבורי בהם מתפללים לא הציבו מחיצות הפרדה בין גברים לנשים וזה לא קרה רק בתל אביב.
תל אביב, שבמשך עשרות שנים מותגה כ"עיר ללא הפסקה", המשופעת במקומות בילוי פתוחים בשבתות והיו שכינו אותה כ"בועה התל אביבית", כבר לא בועה, לפחות בכל הנוגע ליחסי דתיים-חילוניים.
תל אביב הליברלית, שתמיד נחשבה כעיר שמקבלת את כולם, הפכה למוקד של עימותים אליה אינה מורגלת – על רקע היחסים המורכבים בין חרדים, דתיים וחילוניים במדינה.
הגיע הזמן לחשבון נפש ולהידברות ולא להקצנה. אולי עוד ניתן יהיה לשמר את אופייה המיוחד של תל אביב כעיר בינלאומית, שיש בה מקום לכולם.