הטבח בבסמת טבעון ביום רביעי 27.9.23 מזעזע, נורא ואכזרי. מיד אחרי הטבח, טס מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי לזירת האירוע במסוקו. ההבדל בין שלושת מקרי הטבח במהלך החודשים האחרונים בהם נרצחו 14 אנשים, לבין שאר מקרי הרצח בחברה הערבית (מעל 160), הוא השימוש במטוס ובזבוז הדלק. שום דבר אחר אינו מבדיל בין המקרים כאשר אחוז פענוח התיקים עומד על 8% בלבד; משאבי משטרה לא מוקצים; לא מופעלות שיטות חקירה; ואף לא אוספים את כל הראיות. רוצה לומר, שבין התבטאות המפכ"ל לבין מעשים בפועל אין שום קשר.

הטבח בבסמת טבעון, כמו גם הטבח בכפר יאפת א-נאסרה (יפיע) ומקרים רבים אחרים, התרחשו בחצר הבית. כלומר, המקום שעל פניו אמור היה להיות המקום הבטוח ביותר לאנשים, הפך לסיוט עבר אנשים רבים. ביישובים הערבים יש כרונולוגיה של התדרדרות הביטחון האישי במרוצת השנים: בהתחלה היישוב כולו היה מרחב בטוח (עוד בשנות ה- 90 וה- 2000 המוקדמות), ילדים ונערים היו הולכים מספר ק"מ עם כדור לשחק כדורגל עם השכונה המתחרה; בשנים אחרי צומצם המרחב הבטוח לשכונה עצמה; בשנים האחרונות כולם מרגישים בטוחים בחצר הבית ובתוך הבית. כעת, גם חצר הבית כבר לא בטוחה.

חוט השני עובר בין איבוד תחושת הביטחון במרחב הציבורי לבין מצבן של הרשויות המקומיות הערביות. הזנחה רבת שנים, חוסר בתקצוב, בקרת יתר, החלשת המנהיגות המקומית, סייעו בפועל באיבוד המרחב הציבורי לטובת הפשיעה. אפילו מצלמות ברחובות ממשלות ישראל לאורך השנים לא תקצבו כנדרש, איסוף פסולת וניקיון המרחבים הציבורים לא נעשה, שלא לדבר על השקעת תקציב לתחזוקה שוטפת ולהצבת שומרים. 

היום, המצב יצא מכלל שליטה. הדרך היחידה להתמודד היא לתעל את הכעס הציבורי לשיבוש כללי במשק ובחברה הישראלית. עבור הרשויות המקומיות, יש צורך מידי להקים חברת ביצוע שתבטיח ניצול מיטבי של התקציבים, בבעלות הוועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות, בביצוע בעלי מקצוע וקבלנים מהחברה הערבית, שתבטיח העדר הטיה לשום צד או גורם, ותבטיח את ביצוע הפרויקטים ואת קיימות המיזמים לטווח הארוך.

בעבר נכתב מעל דפי עיתון זה מגורם שנהנה הכי הרבה מתקציבי ממשלה לרשויות המקומיות הערביות, מנכ"ל החברה למשק וכלכלה, כי תקציבים ממשלתיים זולגים מהרשויות המקומיות הערביות לידיים הלא נכונות ומעגל האלימות רק גואה. תמוהה הקביעה, כאשר כבר היום מרבית הפרויקטים ברשויות הערביות מבוצעות דרך החברה למשק וכלכלה, ושורת הרווח (המופקעת יש לומר) של החברה עולה בעיקר בזכותם.

גם לא מעט נכתב על ידי הפרשן קלמן ליביסקינד על טענות לניצול לא נכון של כספים ממשלתיים ברשויות המקומיות הערביות. חשוב לומר, כי כל מקרה יש לבחון לגופו וההכללה (גם בהכחשת הטענות) אסורה. אך מכל מקום, מספר כתבי האישום שהוגשו בשנים האחרונות נגד ראשי רשויות יהודיות לעומת ערביות הוא בפער גדול מאוד (כ-0 כתבי אישום ברשויות המקומיות הערביות לעומת עשרות ברשויות היהודיות). מטרתו הלא מוצהרת של קלמן היא להחליש את הרשויות המקומיות הערביות.

הרשויות הערביות נסמכות בכמעט 80% מהתקציב שלהן על כספי מדינה, לעומת 30% בלבד ברשויות היהודיות. כלומר, אם יחסמו תקציבים ממשלתיים לרשויות המקומיות הערביות, הן פשוט יקרסו. לרשויות היהודיות זה יכאב, אך יוכלו להחזיק מעמד.

מאותו מקום פועל שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. לפגוע בתקציבי הרשויות המקומיות הערביות משמעה להקריס אותן ולפגוע בעצמאותן בקבלת ההחלטות באופן מוחלט. כל מנגנון בקרה על תקציבים שייעודו הקרסת הרשויות הערביות פסול מיסודו. 

הכותב הינו מנכ"ל הוועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות