שופט בית המשפט העליון יצחק עמית ניצב ערב התפילה בכיכר דיזנגוף בנקודה ארכימדית. אילו פעל בסבירות הנדרשת נוכח הנסיבות באותה הנקודה, הוא יכול היה למנוע את המשבר הקשה והבלתי נסבל שאירע.
סערת כיפור: עימותים בתפילה בת"א, מפגינים מנעו תפילות בהפרדה בחיפה
רה"מ: "אין סייג לשנאה משמאל"; גנץ: "נתניהו מחולל השנאה הגדול ביותר"
לצערי, השופט הנכבד פעל ללא מחשבה מספקת במקרה הטוב, או בזדון במקרה הרע. אינני רוצה ליחס לשופט זדון, אלא חוסר הבנה של חשיבות הרגע ללכידות עם ישראל ולאמונתו. במבחן התוצאה, השופט עמית שגה. בית המשפט העליון, התובע עילת סבירות, אינו משמש דוגמה אישית בנדון.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
האירוע בכיכר דיזנגוף הוא חמור בפני עצמו והוא מהווה רק המשך מעצים של מאבק על צביונה היהודי של המדינה ועל ליבת האמונה היהודית של העם. יום הכיפורים הוא היום הקדוש לעם היהודי, ואנחנו כידוע חיים במדינה יהודית.
אי לכך, אני מטיל ספק, בענווה רבה, בשיקול דעתו של כבוד השופט עמית וביכולות שלו לכהן כנשיא בית המשפט העליון ובג"ץ, כי מבחנו של אדם הוא באירועים משמעותיים, והשופט עמית נכשל בכזה.
הכותב הוא תא"ל (במיל'), נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר וחבר במבטחי – פורום מפקדים לאומי