מסיבת העיתונאים שנערכה אתמול עם החטופה המשוחררת בת ה־85 יוכבד ליפשיץ, עוררה סערה מקומית. רבים התפוצצו מזעם ומיהרו לקרוא לאירוע ״פיגוע הסברתי״. בד בבד הסתבר שמי שיזם את מסיבת העיתונאים הוא בכלל דובר בית החולים איכילוב, שהתגאה ביוזמה המדהימה בסטורי שהעלה לרשתות החברתיות.
יוכבד ליפשיץ ששוחררה מהשבי: "עברתי תופת, הלכנו קילומטרים במנהרות"
"פיגוע הסברתי בלתי נתפס": קרב האשמות קשות בין לשכת רה"מ לאיכילוב בגלל הריאיון של ליפשיץ
בפועל, לא בטוח שזה היה פיגוע נורא כל כך, לפחות מהכותרות שנראו בכלי תקשורת מרכזיים. רובם ציטטו בעיקר את הגיהינום שליפשיץ אמרה שעברה, ולא את ההערה שלה לגבי ״אדיבותם״ היחסית של השובים. זה לא משנה את העובדה שקרה משהו שלא היה צריך לקרות. אין לדעת מהו מצבם של חלק מהחטופים והחטופות, שסרטוני ההתעללות בהם מעזה לא צריכים שום הסבר. היעלמותן של שתי החטופות ששוחררו בליל שישי גרם לרבים לחשוב שיש נוהל כלשהו בעניין המשוחררים, ואף אחד לא שאל שאלות. מסתבר שלא כך הוא. השאלה היא אם מישהו למד מהעניין והסיק מסקנות.
התחושה היא שבמובנים רבים אין יד מכוונת במדינה. השטח מתפוצץ מאזרחים שמתנדבים, רבים שאפילו הפסיקו לעבוד כדי לתרום למאמץ הכולל, אבל המיזמים ברובם מתנהלים בנפרד ואין גורם שמתכלל. גם בנושא ההסברה.
נורא קל לזעום, וברוך השם - יש על מה. אבל צריך לקחת דברים בפרופורציות ולראות איך מתקדמים. מהממשלה, למרבה הצער, כנראה אין מה לצפות. זאת המציאות אליה נקלענו.
אז לכל מי שעושה הסברה על דעת עצמו או במסגרת קבוצה כלשהי, תמשיכו. באופן יחסי, ישראל עדיין נהנית מלא מעט תמיכה, וחשוב לשמר אותה בכל דרך אפשרית. למזלנו, קמו לנו מסבירים לאומיים מעולים שמתפקדים ככוכבים ברשתות ובתקשורת העולמית. ארבעה מהם בולטים במיוחד: נועה תשבי, נפתלי בנט, אלה קינן ויוסף חדאד. בחושים שלהם, הם מבינים מה שצריך לעשות גם בלי שמישהו יאכיל אותם בדף מסרים, ומי שרוצה להירתם ולשתף את התוכן המצוין שלהם מוזמן לחפש אותם בטוויטר ובאינסטגרם.
הכיוון התקשורתי ברור: צריך לעזוב לגמרי את הסכסוך הטריטוריאלי וגם את ״הפלסטינים״. התמיכה בהם התרחבה לאורך שנים בעוד שאנחנו לא הגבנו ולא הכנו תשתית שתיתן את הצד הישראלי. לכן ההסברה צריכה להתמקד רק באירועי השבועיים האחרונים ובחמאס. לכן טוב עשה דובר צה״ל שכינס השבוע מאות עיתונאים זרים, ובמשך 43 דקות הראה להם חומר מקורי שנתפס ממצלמות הגוף של המחבלים הארורים. כולם הזדעזעו מהזוועות, וחלק לא יכלו לעמוד במראות ויצאו באמצע ההקרנה. אבל כולם הבינו היטב עם מי יש לנו עסק, ועכשיו צריך לתחזק את הזעזוע הזה כדי ליצור שינוי אמיתי לטובת ישראל לאורך זמן.
הקו המנחה העיקרי הוא שלחמאס לא יכולה להיות לגיטימציה יותר. אין יותר תירוצים בסגנון ״צריך להקשיב לשני הצדדים״. תמיכה ברוצחים סדרתיים שעשו זוועות בנשים, גברים, קשישים וילדים לא יכולה לעבור בכיף במסגרת ״חופש הביטוי״. מדובר בהסתה לרצח, לגזענות ולמעשי זוועות נגד האנושות.
אם מישהו מעלה כתגובה את אומללות הפלסטינים בעזה, לא צריך לסתור אותו או להגיד ש״מגיע להם״. הקו ההסברתי הוא שהפלסטינים בעזה הם שבויים של חמאס כבר 16 שנה, ושרק אם חמאס יחוסל, יהיה לתושבי עזה סיכוי כלשהו לחיים נורמליים.
ולגבי ההסברה, נקווה שלפחות מישהו במטה החטופים האזרחי התעורר ממסיבת העיתונאים של אתמול ויצר הנחיות ברורות. גם דובר איכילוב כבר פרסם הבהרה שלא יחזור על הטעות. ואם מותר לחלום – אז הלוואי שבממשלה היו מגייסים בדחיפות את אלעד טנא, איש מצוין שהחל בהקמת מערך הסברה לאומי בזמן הממשלה הקודמת, והוחלף במשרד הפיקטיבי של גלית דיסטל אטבריאן.