למזלה הרב של מדינת-ישראל, לא רק היא הופתעה מפעולת הטרור של חמאס בשבעה באוקטובר. גם לחסן נסראללה, מנהיג חיזבאללה, באה ההתקפה על עוטף עזה בהפתעה מוחלטת. אם צה"ל היה בתרדמה בצפון כפי שהיה בדרום, חיזבאללה יכול היה לזרוע בגליל טרור ורצח העולים פי כמה על מה שקרה בדרום. יש עדויות רבות להפתעה של נסראללה, אך שתיים חשובות ביותר.
המלחמה הפסיכולוגית של חיזבאללה: המסר העמום של נסראללה בתיעוד חדש
ראשית, הוא לא הצטרף מייד למלחמה כשהיה לו סיכוי טוב להנחית עלינו מכה נוראה. שנית, ולא פחות משמעותי, זוהי העובדה שמאז אותו יום ועד סוף אוקטובר, יותר מעשרים יום, נמנע נסראללה מהופעה בטלוויזיה. בשביל ג'אנקי טלוויזיה כנסראללה, הימנעות מהופעה על המסך כואבת כמו גמילה למכור להרואין. זהו סימן למבוכה עצומה ולהתלבטות קשה. מהי הדילמה שלו?
לנסראללה יש שלוש קדימויות שוות בערכן. האחת, מחוייבותו לאיראן. השנייה, שאיפתו להחשב כאחד מן המנהיגים החשובים ביותר בעולם המוסלמי, אם לא החשוב בהם. השלישית, שאליה אין שמים לב, היא להחשב לפטריוט לבנוני ול"מגן לבנון" נגד ישראל. תחת כותרת זו הוא הצליח לעקוף את דרישת האו"מ (החלטת מועצת הביטחון 1701 מאוגוסט 2006) שכל המיליציות בלבנון תתפרקנה מנשקן. ב-7 לאוקטובר הסתבר לנסראללה שהוא חופשי מלחץ איראני: גם איראן הופתעה והתזמון לא התאים לה.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
אין לה עניין היום לסכן את הנכס העצום שלה, חיזבאללה, בעימות עם ישראל ואולי גם עם ארצות הברית. היא זקוקה לה כדי להרתיע את ישראל מהתקפה נגד תעשיית הגרעין שלה. התלבטותו של נסראללה בימים גורליים אלה היא על-כן בין מחוייבותו לשלומה של לבנון ולמעמדו בה, לבין מחויבותו למעמדו בעולם הערבי והמוסלמי.
באפריל השנה עשה נסראללה שגיאה קשה. לאחר שהוא נפגש לפני המצלמות עם זיאד נח'לה (ג'יהאד אסלאמי) וצאלח אל-ערורי (חמאס) הוציא חיזבאללה הודעה שהארגון יתמוך בחמאס בעימות הבא, שיהייה עימות רב-חזיתות. חמאס הפעיל תכנית הונאה לא רק מול ישראל, אלא גם מול נסראללה: הם השיגו מחיזבאללה מחוייבות פומבית, אך לא שיתפו אותם בקביעת המועד. מרגע שפרץ העימות נסראללה מתלבט. אם יחליט להצטרף ולתקוף באופן מלא, כולל הפצצות עומק בישראל,הוא מבין שכל הנזק הכבד שיגרום למדינת-היהודים לא ימנע את חורבן לבנון.
במיוחד תפגע ישראל ביישובים השיעיים ובדאחיה. כבר היום לבנון במצב התפוררות, ורוב הלבנונים מאשימים בכך את חיזבאללה. בבחירות של מאי 2022 הם איבדו לכן את הרוב שהיה לקואליציה שלהם בפרלמנט, ויש שם כיום רק ממשלה זמנית שאינה אוהדת אותם. גם מישל עון, הנשיא האוהד שלהם, סיים את כהונתו ואין נשיא חדש. מבחינה צבאית איש אינו יכול להם, אך ציבורית הם במצוקה.
אם יתערבו במלחמה וכך יביאו לחורבן לבנון הם יאבדו כל תמיכה מלבד זו של הקהילה השיעית. הם יוכלו להמשיך ולשלוט במדינה האומללה, אך יצטרכו לחיות על חרבם, מה שלא קרה עד עתה. מאידך גיסא, אם לא יצטרפו למלחמה, הם ייחשבו למוגי-לב ומפירי-התחייבות, ונסראללה יאבד את מעמדו הנישא בעולם המוסלמי. לכן שתק עד עתה, והוא יושב בין קרני הדילמה: ללחום או לא ללחום?
מה יחליט? סביר קצת יותר שהוא עדיין המנהיג שהוביל את אירגונו מאז שנות התשעים בהצלחה כבירה, והחלטתו תשאר לכן רציונאלית ומחושבת. במקרה כזה הוא יסלים בימים הקרובים באחוזים אחדים את הפעולות בצפון, אך יימנע מכניסה מלאה למלחמת גוג ומגוג נגד ישראל. אמנם, הוא יאבד הרבה מיוקרתו בעולם המוסלמי, אך מעמדו בלבנון לא ייפגע הרבה. עם זאת, ייתכן שהוא כבר איננו אותו אדם רציונאלי.
מנהיגים השולטים זמן רב מדי וכוחם רב מדי מתחילים לראות עצמם כחצאי-אלים, חסינים מפני טעות. זה קרה להיטלר, לסדאם חוסין ולפוטין, ועלול לקרות אפילו לראש מדינה דמוקרטית. במקרה כזה יסתער על ישראל בכל כובד משקלו. הוא יזכה להערצה עצומה בכל העולם המוסלמי, ובאוניברסיטאות הרווארד וקולומביה, אך גם יגרום נזק רב מאד לאירגונו וייחשב ע"י רוב הלבנונים, ואפילו ע"י חלק מן הקהילה השיעית, למחריב-לבנון. זה עלול לסכן את עצם קיומו של חיזבאללה.
הכותב הוא מומחה להיסטוריה של המזרח התיכון מאוניברסיטת חיפה