הטבח האלים והמפלצתי שביצע החמאס בתושבי היישובים בעוטף עזה בשבעה באוקטובר צריך להיות קריאת השכמה לכולנו. ישראל שאחרי המלחמה תצטרך לעצב לעצמה אתוס לאומי חדש, שיאפשר לה להתמודד עם האתגרים העצומים שלפניה. במידה רבה, אלה הם האתגרים שליוו את היישוב העברי מקדמת דנא, אך הוזנחו - התיישבות, ביטחון, צמיחה, ערבות הדדית וסולידריות חברתית. התשובות, עם זאת, יהיו צריכות להיות מעוגנות ברוח הזמן ולהיות מתקדמות, צופות פני עתיד ומשלבות מאמץ אנושי וטכנולוגי.
בן היתר, יהיה עלינו לגבש מחדש תפיסת ביטחון יישובית, שתהלום את אופי האיום ואת צורכי הביטחון של היישובים סמוכי הגדר ואת אלה שלא. אך האמת היא, שמבחינות רבות אין לנו זמן ועלינו לגשת מייד למלאכה, גם משום שהצורך הוא מיידי וגם משום שאין לנו את הפריווילגיה להמתין כאשר המורל הלאומי והביטחון האישי של התושבים - אלה שנותרו ואלה שיחזרו - הוא בשפל המדרגה וחייבים לשקמו במהירות.
לכאורה, היעד של גישה ביטחונית חדשנית צריך להיות מכוון ליישובים בקו העימות - בצפון ובדרום - אך למעשה עלינו לעצב גישה ביטחונית-יישובית לכל יישוב קהילתי בישראל, לאחר שהוכח שהחמאס מייעד גורל דומה לכל נקודת יישוב בארץ.
ממילא יישובים אלה, שחלקם שוכנים בנקודות מבודדות בארץ, זקוקים לאבטחה יעילה ואפקטיבית, הן להגנה מפני גורמים עוינים והן לאבטחה שוטפת מפני גורמים עברייניים וכמובן לצרכי ביטחון פנים, לאור לקחי "שומר חומות". בנגב, למשל, אנו עדים לתופעות רבות של חדירות לשטחים חקלאיים, גניבות, השחתות רכוש ופריצות.
המחויבות האישית תבטיח את האפקטיביות המבצעית
אחד היתרונות הבולטים של יישובים קהילתיים, הוא בקיומה של קהילה מגובשת ותומכת החיה בתוכם. מתוך קהילה זו ניתן להצמיח כוח אבטחה מקומי-יישובי, שיהיה באחריות הקהילה והיישוב. המחויבות האישית של בני המקום, הרצון והצורך להגן על הבית, ההיכרות האינטימית עם המקום ועם השטח - כל אלה יבטיחו את האפקטיביות המבצעית של כוח ביטחוני מקומי. כאן, טמון ההבדל המרכזי בין מודל זה לבין מודלים אחרים שחלקם קיימים היום, כמו כיתת כוננות: היחידות היישוביות הביטחוניות יהיו באחריות מלאה, כוללת ומקיפה של היישוב או הרשות המקומית. הן יהיו אחראיות לגיבוש הכוח, לציודו, לאימונו, לתחזוקתו, לשמירת הכשירות והכוננות שלו ולהפעלתו בשעת צורך.
כיתות הכוננות הקיימות הוכיחו דבר אחד - בכל מקום שהיה כוח מקומי פעיל, כמות הנפגעים הייתה נמוכה יותר מזו של מקום שבו לא הופעל כוח כזה. למצער, כיתת הכוננות מנעה פעולות חמורות יותר, צמצמה את כמות הנפגעים ופגעה ביכולת המבצעית של המחבלים. ביד-מרדכי, למשל, חברי וחברות כיתת הכוננות יצאו אל עבר חוליית המחבלים שהגיעה לצומת בכניסה לקיבוץ ופתחה עליהם באש. החולייה נמלטה לשדרות, הקיבוץ ניצל, ללא נפגעים. זהו עוד סיפור הרואי בקורות חייו של הקיבוץ המופלא הזה.
עם זאת, האירועים חשפו גם ליקויים רבים וחמורים בשיטת ההפעלה של הכיתות: כוח אדם מצומצם, מחסור באימונים ובציוד, והכי חמור - ניתוק בין חברי הכיתה לנשקים שלהם. במושב יכיני, למשל, חוליית מחבלים חדרה למושב דרך השער הראשי ורצחה ארבעה בני אדם. כיתת הכוננות הוקפצה, אך לא היו ברשותה כלי נשק אוטומטיים. לטענת התושבים בנחל עוז, אם להביא דוגמה נוספת, הצבא לא איפשר לחברי כיתת הכוננות להחזיק נשקים אוטומטיים בבית.
במשך השנים, כיתות הכוננות הוזנחו, תקציבן קוצץ, רמת האימונים לא הייתה גבוהה, ולא עזרו זעקות רכזי הביטחון שהתריעו מפני אסון.
מכל אלה עולה המסקנה הברורה - כוח הביטחון היישובי חייב להיות אוטונומי, המספק את צורכי עצמו ואינו תלוי בבירוקרטיה הצבאית השלומיאלית לשם ציודו.
שילוב בין מאמץ אנושי וטכנולוגי
המודל המוצע כאן מורכב משני רכיבים המשלימים זה את זה: כוח משימה יישובי מיומן היטב ומערך אבטחה פיזי מתקדם.
יחידת הביטחון היישובית תורכב משלד קטן ומקצועי של סגל פיקוד ותחזוקה קבוע, בשכר, וכן ממתנדבים בני המקום, שיהוו כ-70%-80% מהכוח. מדובר ביוצאי ויוצאות צבא, לוחמים ולוחמות, שעברו הכשרה בנשק ובלחימה, רובאי 06 ומעלה, שברשותם כלי נשק מתקדמים והם עוברים אימונים שוטפים. שלד זה יתוקצב בידי השלטון המרכזי, שגם יארגן את הרכש הנדרש ברמה הארצית (כולל רגולציה, קביעת קריטריונים, ספקים, מחירים וכדומה).
לצידם, תופעל מערכת אבטחה היקפית מתקדמת ומשוכללת, שתכלול שער חשמלי, גדר היקפית, מצלמות אבטחה, כולל מצלמות IP הנפרשות ברחבי הישוב ומחוברות למוקד בטחוני, מהמתוחכמות מסוגן בעולם, וחיישנים. כל המידע המופק מאמצעים אלה יתנקז לחמ"ל יישובי, שיפעל 24 שעות ביממה ויאויש על-ידי אנשי אבטחה מקצועיים. היישוב יגדיר לעצמו נהלי כניסה ויבטיח את יישומם הלכה למעשה.
שילוב של אמצעים פיזיים וטכנולוגיים מתקדמים, יחד עם הון אנושי מקומי יבטיח מתן מענה אבטחה מספק בזמן אמת. זאת לא רק כדי להחזיק מעמד עד שצה"ל יגיע, אלא כוח המסוגל בכוחות עצמו לסכל את ההתקפה על היישוב.
המערך הזה יידרש הן לעיגון בחקיקה והן לתקציב, ועל הכנסת לגשת במהירות לטפל בשני נושאים אלה. ככל נקדים לעגן כוחות ביטחון יישוביים בחקיקה ונבטיח להן תקציב - כן ייטב עם כולנו. מי שאמור לתכלל את כל המערך זה הוא גורם בכיר במשרד ראש הממשלה, שיפעל מטעמו של ראש הממשלה ויסנכרן בין כל המשרדים הרלוונטיים.
עקרון "ההגנה על הבית"
כמובן שאבטחה אזרחית, תהיה בעלת מאפיינים צבאיים ככל שתהיה, אינה מנותקת לגמרי מכוחות הביטחון המוסדיים. בסוף היא תצטרך לפעול על-פי ההנחיות והמלצות של מערכת הביטחון, אך יהיו לה מספיק אמצעים, יכולות ושיטות הפעלה כדי לפעול בשטח לבדה ולהציל חיים.
ואחזור שוב: יש חשיבות עצומה לעובדה שכוח ההגנה היישובי יהיה מורכב מבני הקהילה עצמה. "הגנה על הבית" הוא העקרון החשוב ביותר בתורת השמירה והאבטחה. וכדאי לזכור, ישראל הפעילה בעבר כוחות מסוג משמר אזרחי ובכל יישוב קיימת כבר תשתית לכך.
עוד, קיימת חשיבות רבה להבנת האפקט המצטבר הכמותי-האיכותי של יחידות ביטחון בכל יישוב. כשכל הארץ תרושת בכוחות מקומיים אלה, תיווצר רשת ביטחון לאומית אפקטיבית המספקת מענה לאחד מאתגרי הביטחון המרכזיים של תקופתנו.
כאמור, לפתרון זו גם חשיבות מיידית בתחום הפסיכולוגי. נכון לעכשיו, רמת הביטחון האישי ביישובים היא נמוכה ביותר ונדרשת זריקת עידוד מורלית מיידית. כאשר בכל יישוב תתייצב יחידת ביטחון מיומנת ומתקדמת, מצוידת היטב, מפלס הביטחון האישי והקיבוצי יעלה דרמטית. במקום שבו אבות ואימהות נאלצו לגונן על ילדיהן מפני תוקפים ברברים אכזריים בגופן, שהכל פרוץ ואין צבא באזור, כוח אבטחה יישובי יחזיר את הביטחון.
חשוב להבין - לא מוצע כאן להקים מיליציה פרטיזנית. הכוונה היא להקים כוח ביטחוני שיהווה רובד נוסף בשכבת הביטחון הלאומית. בסוף, ביטחון פנים הוא מטריצה הכוללת מספר רכיבים, אמצעים ושיטות. שום רכיב לא נותן את המענה המלא בעצמו. רק שילוב מסונכרן ומהודק של אמצעים מספק את המענה. משמר אזרחי מקומי מאומן, שידבר עם הרמה הארצית, אך יוכל לתפקד עצמאית, הוא הפתרון הנכון לאתגר הביטחוני המורכב מולו אנו ניצבים כיום.
הציבור הישראלי חייב להתפכח
ההגנה על יישובים יהודים היא סוגיה שמלווה את התנועה הציונית מראשית ההתיישבות בארץ ישראל. ממשטרת היישובים העבריים בתקופת המנדט, דרך העברת "חיל הספר" מהצבא למשטרה והקמת משמר הגבול בימיה הראשונים של המדינה ועד הקמת המשמר האזרחי בשנות ה-70' של המאה הקודמת. אך עד היום לא גובשה תורת הפעלה אחודה ולא נעשה מאמץ ראוי לסנכרן בין כל הגופים האחראים לנושא.
חבל שלא התעוררנו קודם לכן, וכעת אנו נאלצים לשנות תפיסות וגישות הפעלה בעקבות מכה לאומית קשה וכואבת, וכולנו מבינים שמוטב היה לפעול מבעוד מועד ולהיערך לתרחישים חמורים. עתה, עלינו להיערך מחדש במהירות וביעילות, וכולי תקווה שתחושת החירום תאיץ את השינויים הנדרשים.
לאחר שנים של שאננות לאומית וקיבוצית, שנסמכה על תפיסת עולם פשטנית שטמנה את ראשה בחול, מודל בת היענה, שהתבססה גם על הדחקה והשכחה ועל שימוש במשקפיים ורודים, הציבור הישראלי חייב להתפכח. עלינו להבין את עומק האיום הנשקף לנו בכל חומרתו.
כל אדם בר דעת מבין שלאחר שוך הקרבות נצטרך להקים מחדש מערכת לאומית וציבורית חדשה, יעילה, מתקדמת, שקופה לציבור ומשרתת אותו, שעליה נמנים מיטב הכוחות של האומה. אין ספק כי הצעד הראשון הוא שיקום הביטחון ביישובים, הן הביטחון הפיזי והן הביטחון האישי, באמצעות הקמת כוח ביטחון יישובי בכל הארץ.
הכותבת היא מנכ"לית קבוצת לוצאטו, יו"ר העמותות "ישראל למען הנגב" ו"יחדיו" וחברת מועצת עומר מזה 25 שנה.