מסר לתקשורת: ניצלתם את מעמדכם לפעולה המכוערת הזו? אתם לא פחות אשמים | דעה

ואז, ברביעי האחרון, תחקיר שבוצע על צלמי עיתונות של כלי תקשורת בינלאומיים, דוגמת סוכנויות הידיעות AP רויטרס, ה־CNN ועיתון הניו יורק טיימס, חשף כי הם תיעדו את מסע הטבח של מחבלי חמאס ונגזרותיו. משמע, הם היו שם בעת ההחלטה לחטוף באכזריות בני אדם רק כי הם ישראלים. הם תיעדו לינץ' שבוצע בחייל צה"ל. אחד מהם אפילו הצטרף לנסיעה לגבול על אופנוע, כשבידו רימון. ממש כאילו מדובר בעוד הפגנה, או סרט טבע תמים ונטול פניות.

כמויות הזילות של כל אלו למקצוע שלהם, שלנו, בלתי נתפסת. עיתונאי או כל עובד בתחום התקשורת הוא אדם, יש לו דעות כמו לכלל בני האדם. זה לא סותר את העובדה שחובה עליו לפעול ללא משוא פנים, ולהבטיח לעצמו, ולצופים שלו, שעל היושרה העיתונאית אותה קיבל עם המיקרופון והאפוד הקרמי הוא צריך לשמור מכל משמר.

שלא יהיו לנו טעויות. על כל אחד ברשת תקשורת גדולה בעולם המתייצב לצדו, יש לפחות שלושה שבטוחים שאנחנו הצד הטועה, המרושע, הציני והמסוכן. כאלה שבזמן שאנחנו מנסים בכל כוחנו לא לפגוע באזרחים, יבהירו שזו המטרה העיקרית שלנו. מבלי להסתכל על כמות האזרחים, הילדים, הגברים, הנשים, הקשישים, שנרצחו, נחטפו וחוו את הסיוט של חייהם בשבעה באוקטובר ומאז. והכל בגלל חמאס ותומכיו מכל עבר.

מה היה קורה אילו אותם צלמים, עיתונאים, כל אלו שטוענים שהחובה לתעד גוברת על החובה להיות אנושי, היו ישראלים בעוטף עזה? מה היה קורה אם המחבלים היו בדרך לבית שלהם? האם הם עדיין היו נאבקים כל כך על זכות הציבור לדעת? התשובה היא כמובן לא. ויותר מזה, העיתונאים שלנו, שעושים עבודת קודש בימים אלה ובכלל, לעולם, אבל לעולם, לא היו נעמדים מול משפחה שחייה מתפרקים ומתעדים אותה בשוויון נפש. הם לעולם לא היו מצלמים חטיפות, ביזות, ופעולות ברוטליות מסוג זה גם אם היה מדובר בקרב שאפילו לא נוגע בישראל. כי לנו כאן, בדיוק כמו לצבא המוסרי שלנו, יש משהו אחד שמוביל אותנו, והוא קדושת החיים.

להיות עיתונאי, להיות חלק מענף התקשורת, לבחור במקצוע המרתק הזה שאני זוכה להיות חלק ממנו, משמעותו לפעול לחקר האמת. לצד החתירה לגילוי ולחשיפות מרעישות, יש קווים שלא חוצים. אז לאותם צלמים ואנשי תקשורת המתהדרים בתעודת העיתונאי, שבחרו לנצל את מעמדם לפעולה המכוערת הזו, לתיעוד הנורא כל כך מבפנים, אתם לא פחות אשמים במה שקרה.

ברצח, בפעולות האיומות שקדמו לרצח. זכרו זאת טוב כשאתם חוזרים הביתה למשפחותיכם, למיטות החמות של הילדים, כשאתם אוכלים ארוחת בוקר וכשאתם ממשיכים בחייכם, כאילו לא קרה כלום. זה לא נקרא שאתם עומדים מהצד. כבר לא.