מאז ה-7 באוקטובר הרשות הפלסטינית אמורה הייתה לפעול ולהתבטא בדרך שממחישה לישראל ולקהילה הבינ"ל כי היא הגורם הראוי והרצוי לשמש כתובת שלטונית בעזה ביום שאחרי מיטוט שלטון חמאס. ואולם, התנהלותה בפועל מעמיקה את הייאוש והספקנות כלפיה, בפרט מצד ישראל.
בן גביר ואלמוג כהן עשו פיגוע רב זירתי בכנסת | בן כספית
מעבר להעדר הגינוי החד-משמעי של טבח ה-7 באוקטובר, בלטה בימים האחרונים הודעה של הרשות שנסמכה על שברי מידע במדיה הישראלית, ובה נקבע כ"עובדה" כי רוב נרצחי מסיבת הטבח ברעים מצאו את מותם כתוצאה מאש צה"ל. ההודעה נמחקה לאחר כיממה בעקבות זעם אמריקאי חריף כלפי רמאללה, אולם חידדה את סימן השאלה לגבי טבעה של הרשות והאפשרות שתישא תפקיד חיוני וחיובי בעיצוב מחודש של המציאות הישראלית-פלסטינית.
היה זה הרקע להכרזת רה"מ נתניהו, ולפיה לא ייתכן כי ביום שאחרי חמאס תשלוט בעזה רשות שממשיכה לתמוך כלכלית במשפחות מחבלים ולחנך את צעיריה לאיבה כלפי ישראל, ולאמירה בנוסח מרוכך יותר של הנשיא ביידן ולפיה בעזה העתידית צריכה לשלוט רשות פלסטינית מתחדשת.
הרשות אינה אויב מר כמו חמאס ואבו מאזן נמנע עקבית מאלימות נגד ישראל, אולם מהצד השני לא מתנהלת כשותף בעל יכולת או רצון להוביל לשינוי עמוק במערכת הפלסטינית. ישראל כמובן אינה חפה מ"תרומה" למשבר ארוך השנים בין הצדדים ונדרשת לשינוי באסטרטגיה בנושא הפלסטיני, אך ברור כי הרשות בדיוקנה הנוכחי אינה הגורם שעימו ניתן לתקן את משגי העבר.
"ההתחדשות" המדוברת צריכה להסתמך על שלושה שינויים: ריענון מעמיק בהנהגה הפוליטית המנוונת והמנוכר ומהציבור, כשברקע לא ברור האם בכוחו של אבו מאזן בן דור הנכבה להצעיד את המערכת הפלסטינית להבראה והכרעות היסטורית; טיהור מקיף מהשחיתות הפושה בשורותיה; וחשוב וקשה מכל - טיפול עומק בתכני הלימוד האנטי-ישראליים ובהסתה הרווחת ברשות, מהלך שתכליתו שינוי ארוך טווח בתודעה הקולקטיבית הפלסטינית.
בכל אחד מהרכיבים הכרחי שיופעל לחץ בינ"ל אינטנסיבי על הרשות, בפרט מצד גורמים המעניקים לה סיוע כלכלי. סביר כי אותו לחץ יתקל בהתנגדות מצד הפלסטינים ולא ברור עד כמה זמינות חלופות פוליטיות וציבוריות במקום הסדר הנוכחי, ואולם העת הנוכחית היא הזדמנות היסטורית לעיצוב מחודש של המציאות המחייבת נטילות סיכונים מחושבים, לרבות לחץ תקדימי על הרשות.
רשות שתעמוד בתנאים האלה תוכל להיות ראויה להשתלב בעיצוב עזה ביום שאחרי או אף לשמש בטווח ארוך יותר אחראית על האזור. כרגע אין בכוחה של הרשות שנעדרה מעזה משך כמעט שני עשורים ושולטת באופן רעוע על איו"ש ליטול אחריות מלאה על הרצועה. לאחר הפלת ממשל חמאס נדרש להקים באזור הזה מנהל אזרחי פלסטיני שיעמוד בזיקה לרשות ואף יוגדר ככפוף אליה. כל זאת כאשר הסמכויות הביטחוניות בעזה יוותרו בידי ישראל, לפחות עד שיכונן סדר יציב באזור.
יהיו אלה תנאים להניע שינוי תודעתי עמוק בקרב הפלסטינים ובמוקדו התמקדות בפיתוח עצמי ובטיפול בבעיות כלכלה וחברה שמונצחות או מחריפות זה עשרות שנים, במקום המשך דבקות בדפוס ההיסטורי הדו-קוטבי ההרסני של תוקפנות רוויות סיסמאות מהצד אחד, ומהצד האחר - התבססות בהתקרבנות, תוך הימנעות מחשבון נפש ומאיתור יעדים אסטרטגיים וברי מימוש. לצורך מהפך היסטורי שכזה הפלסטינים נדרשים למנהיגים מהפכניים כגון סלאם פיאד, רה"מ ברשות בשנים 2012-2007, הדבק בבנייה חברה אזרחית, בטיפוח הדור הצעיר ובפיתוח הכלכלה.
עיצוב מחודש של המציאות יחייב גם את ישראל להשתנות, בעיקר במישור המדיני. במקום לראות בכך עול או אף איום, על ישראל שנמלטה מגיבוש אסטרטגיה בנושא הפלסטיני בעשורים האחרונים והאמינה שביכולתה לחבור לעולם הערבי תוך עקיפת הנושא הפלסטיני, לראות בדיון שכזה הזדמנות אסטרטגית.
במסגרת הזאת תידרש ישראל בראש ובראשונה לשמר בקפדנות אחר האינטרסים הביטחוניים הקיומיים שלה, אך בה בעת לבחון כיצד ליצור חיץ והפרדה מהפלסטינים. זאת, לאחר שהוכח ב-7 באוקטובר כי מדובר בשתי קהילות בעלות עולם ערכים שונה בתכלית, וכי כל תרחיש בדבר קיום משותף ומעורבב הוא בגדר חלום בהקיץ, או מדויק יותר - מתכון ודאי לסיוט.
הכותב הוא ראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א וחוקר בכיר במכון למדיניות ולאסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן.