ה-20 בנובמבר נבחר ליום הילד והילדה העולמי לציון הכרזת זכויות הילד על ידי האספה הכללית של האו"ם לפני 64 שנים. ההצהרה עצמה נכתבה לראשונה לפני כמעט 100 שנה, ולכן מדינות שונות חוגגות את יום הילד כדי להדגיש את האמור לעיל בתאריכים שונים בשנה.
דאעש בלב ישראל: צעיר מירושלים הצטרף לארגון וניסה לחבור ללחימה בחו"ל
בן גביר ואלמוג כהן עשו הבוקר פיגוע רב זירתי בכנסת | בן כספית
חמש הנקודות העיקריות מתוך האמנה לזכויות ילדים בכל עת הן:
- זכותו של הילד להתפתחות פיזית ורוחנית תקינה
- זכותו של הילד לקבל מזון, מרפא, מחסה וסיוע
- זכותו של הילד להיות הראשון שמקבל סעד בעת מצוקה
- זכותו של הילד להיות מוגן מפני כל צורה של ניצול
- ודבר אחרון - זכותו של הילד להתחנך בתודעה כי יש להקדיש את כישרונותיו לטובת כל אדם אחר
האם נוכל להבטיח זאת לכל ילד עלי אדמות? ברור שלא. דבר אחד שמאפיין אותנו הישראלים - אנחנו לא תמימים. מעולם בהיסטוריה של העולם, לא עצרנו, כולנו, כל אזרחי העולם, באשר אנחנו, כדי להציל את כל הילדים. חמש האמירות המרכזיות והחשובות הללו עבור הילדים, למעשה מעולם לא הושגו עבור כלל ילדי העולם, אז למה כל כך חשוב להזכיר את ההצהרה הזו ולציין את היום הזה?
הסיבה לכך היא שבכל רגע נתון חשוב שניזכר ושנדע שאנחנו יכולים ואנחנו צריכים לעשות משהו אקטיבי כדי לוודא שלפחות ילד אחד, משפחה אחת, תוכל להינצל על ידי הפעולה שלנו.
לפני כשנה וחצי עשינו את זה בבית החולים שניידר. הצלנו באופן פעיל 11 ילדים חולים כרוניים מאוקראינה. הבאנו אותם למרכז שלנו בישראל, כדי שנוכל לטפל בהם ולהציל אותם. עשינו את זה, לא בגלל שחשבנו שאנחנו יכולים להציל את כל ילדי אוקראינה, אלא בגלל שהבנו שאנחנו יכולים להציל חלק, וה"חלק" הזה הוא הרבה עבורם, והרבה עבורנו.
כרופאת ילדים, וכמנכ"לית מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל, כל יום הוא היום של הילדים. אנחנו עובדים ומחנכים את הצוותים שלנו לטפל ולפעול למען ילדים, באשר הם, כאילו היו הילדים שלנו. אנו מאמינים שכל הילדים הם מעל ומעבר לגזע, מגדר, תרבות, עמים ופוליטיקה. במשך שלושים השנים האחרונות, אני מוצאת ששליחותי המרכזית בחיים היא לטפל, לעשות כל שניתן להקל ולנסות ולשבור באופן אקטיבי כל מחסום של חוסר אמון, של ספקנות ושל שנאה, כי ילדים הם מחוץ לטריטוריה הזו.
43 ימים חלפו מאז ה-7 באוקטובר - היום הנורא שבו נטבחו, נהרגו ונחטפו ילדינו, היום שהפך לסיוט עבור עם שלם, ועבור ילדי אומתנו. בני העוולה שמחזיקים במרתפיהם את ילדינו עכשיו, עשו זאת לא רק לילדינו. הם ממשיכים להתייחס אל האזרחים התמימים שלהם, לילדי עזה, כמגן הפיזי והפוליטי שלהם.
היום, יותר מכל יום אחר בו מציינים את הילד העולמי, אני מבקשת מכם לעצור ולחשוב לעומק על חמש הנקודות הללו:
- האם ילדים אלו יגדלו ויתפתחו היטב פיזית ורוחנית? – לא!
- האם מאכילים אותם, מרפאים אותם, מגינים עליהם ומסייעים להם? – לא!
- האם הם מקבלים תמיכה בשעת מצוקה? – לא!
- האם הם מוגנים מניצול? – לא!
- ואחרון… האם יגדלו אותם בחינוך שיאפשר להם להקדיש מעצמם לאחרים?
ובכן… עם טיפות האופטימיות האחרונות שלי, אני מאמינה שמי שישרוד - יוכל. הילדים שישרדו את הימים הנוראים הללו, הילדים שאנו מצפים להם ומאחלים שיחזרו היום הביתה מהשבי, אותם ילדים יהיו מנהיגי העתיד.
אותם ילדים שאנו מקווים לטפל בהם, להזין, להגן ולתמוך בהם, הילדים שאנו רוצים להחזיר להם את תקוותם ואת חייהם, הם אלה שעשויים לחיות כדי להקדיש את כישרונם, חכמתם וחמלתם העתידיים לטובת כלל האנושות.
זה מה שמחזיק אותנו, הרופאים הישראלים, כחלק מהעם הישראלי, חזק, איתן, ומלא בתקווה. החזירו אותם הביתה עכשיו!.
הכותבת היא מנהלת מרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית