חאבייר מיליי, ימני קיצוני שעומד בראש מפלגת "חירות מתקדמת", ניצח אתמול ברוב מוחץ וחסר תקדים בבחירות לנשיאות ארגנטינה. מיליי הביס בבחירות את מועמד המרכז שמאל, סרחיו מאסה, שר האוצר הנוכחי של ממשלת ארגנטינה. הניצחון חסר התקדים שלו שם קץ למערכת בחירות מתוקשרת וסוערת מאוד שהוכרעה בשני סבבי הצבעה בקרב חברה מפולגת ושסועה, על רקע משבר כלכלי עמוק במדינה. בנאום הניצחון הכריז הנשיא הנבחר שהוא פותח בתהליך בניית ארגנטינה מחדש וכבר הצהיר על שינויים דרסטיים במדיניות הכלכלית של ארגנטינה.
מיליי הוא כלכלן במקצועו ועד לא מזמן פאנליסט ופרשן כלכלי בטלוויזיה שהתפרסם בשנים האחרונות ברשתות החברתיות בעיקר בזכות רטוריקה אלימה, מתלהמת, מרעילה ומסיטה כלפי יריבים פוליטיים, או כלשונו: "הקאסטה הפוליטית חסרת הערך, הפרזיטית והפושעת שמטביעה את המדינה הזאת".
סגנונו הבוטה, המתריס, ההזוי והגרוטסקי של מיליי עשו אותו בקלות בלתי נסבלת לדמות חביבה ואהובה ברשתות החברתיות, דמות עם מסרים קליטים נגד מערכת המשפט, התקשורת והאקדמיה, כאלה שקורצים במיוחד לצעירים ולבני אדם במצוקה. בין מסריו ניתן למצוא, בין השאר, הכחשת משבר האקלים, מתן לגיטימציה לסחר באיברים, שהמדינה אינה יכולה לעמוד בדרכו של האזרח ועוד ועוד ועוד. מיליי האקסצנטרי נכנס לפוליטיקה לפני כשנתיים, עם היבחרו לקונגרס הארגנטיני, ואתמול הוא נבחר לנשיא הרפובליקה הארגנטינאית.
הוא מתגאה להיות המנהיג האנארכיסטי הראשון בהיסטוריה שהגיע לשלטון. חזונו לעיצוב מחדש של התרבות הפוליטית הארגנטינית מבוסס על תפיסה ניאו ליברלית קיצונית הדוגלת בהתערבות מינימלית של הממשלה בחיי האזרחיים. המדינה אחראית לספק לאזרחים רק צדק וביטחון, לא רווחה, לא חינוך ולא בריאות. לכן, חזונו ותוכניתו של מיליי "לעשות את ארגנטינה גדולה שוב" כפרפראזה על סיסמתו של דונלד טראמפ, כרוכים בראש ובראשונה בהקטנה שיטתית של מעורבות הממשלה בחיי האזרחים על ידי קיצוץ עקבי ושיטתי בהוצאות הציבוריות, הפרטה של מפעלים ממשלתיים, הורדת מיסים וסגירת משרדי ממשלה מיותרים לשיטתו, כמו למשל המשרד להגנת הסביבה.
לא ניתן לעמוד על הבחירה של אזרחי ארגנטינה מבלי למקום אותה במציאות הפוליטית, החברתית והכלכלית שבה שרויים כיום 46 מיליון ארגנטינאים. אי־ודאות פוליטית, כלכלית וחברתית מוחלטת שוררת כיום בארגנטינה: האינפלציה זינקה לשיעור של כ־150 אחוזים; שיעור העוני במדינה הולך וגדל בקצב מבהיל; 40 אחוזים מהאוכלוסייה מרוששים, חלק לא מבוטל מתקיימים בתנאי עוני קיצוני; החוב הלאומי החיצוני קרוב ל־270 מיליארד דולר, בעיקר לקרן המטבע הבין־לאומי; קיטוב פוליטי וחברתי מעמיק שמרחיב את הקרע בעם; שיעורי פשיעה עצומים וביטחון אישי מעורער; ונוסף על כל אלה, סגנית נשיא מכהנת שעמדה למשפט על שחיתות והורשעה ומוכנה לעשות הכול כדי לברוח מאימת הדין (נשמע מוכר?).
מיליי הקיף את עצמו בדמויות לא פחות מטורללות ממנו שמייצרות כותרות מתריסות והזויות שנועדו להחליש את הערכים והמוסדות הדמוקרטיים שעליהם מושתתת ארגנטינה. המועמדת לסגנית הנשיא היא חסידת דיקטטורות צבאיות, תומכת בריכוך חוקי הנשק ובאיסור על הפלות. מיליי מוקף בדמויות קיצוניות מן הימין השמרני שאינם רואים בדמוקרטיה ערך עליון. הדבר לא ייחודי לארגנטינה, זאת תופעה גלובלית שמורגשת באירופה ובארצות הברית וגם בישראל. אבל הנסיבות החברתיות והכלכליות מציבות את ארגנטינה במצב נפיץ של אי־ודאות ופילוג הולך ומחמיר בין מי שרואים במיליי מעין סוג של נביא "שיעשה את ארגנטינה לגדולה שוב" ובין מי שחושש ממנו ומתוכניתו הקיצונית שעלולה להמיט אסון על ארגנטינה.
בהופעות הראשונות של מיליי ברשתות החברתיות הוא משך תשומת לב בשל יכולתו וכישרונו להביע עמדות קיצוניות והזויות ולנרמל אותן, התסרוקת הפרועה שלו, היהירות וזחיחות הדעת שלו בנושאים כלכליים אפשרו את בניית התדמית של מיליי וחשיפתו ברשתות הזמינות בעיקר לצעירים וצעירות. אותם נערים ונערות, מתוך שעשוע תמים וחינם אין כסף, ערכו והפיצו קליפים מהופעותיו בטלוויזיה ואלה נעשו לוויראליים. חלק לא מבוטל מהארגנטינאים מתקשים כיום להאמין שאותו אדם הזוי וגרוטסקי שתחילה אף אחד מהם לא התייחס אליו ברצינות, נבחר להיות נשיאם.
תוך כדי כתיבת שורות אלה לא יכולתי להימנע מאסוציאציות והקבלות לתהליכים דומים שקורים בחברה הישראלית. אני חושש שישראל הקדימה את ארגנטינה בעשרה חודשים. ביטוי לכך אפשר לראות בהמונים מקרב החברה הישראלית אשר משתעשעים עם הופעותיהן הוויראליות של דמויות כגון טלי גוטליב, דודי אמסלם, מאי גולן, שלמה קרעי, גלית דיסטל, ניסים ואטורי, עמיחי אליהו, איתמר בן גביר ועוד דמויות רבות אחרות. אנחנו צריכים להיזהר מטיפוסים מעין אלה שנוהרים במהירות לזירה הפוליטית ומגיעים מיד לעמדות מפתח. מספיק להעיף מבט היום בכנסת ישראל. בהתחלה זה מצחיק ומשעשע אותנו, אך זה עלול להיות מסוכן ולהסלים מהר מאוד, כפי שקרה בארגנטינה.
ד"ר סבסטיאן קלור, היסטוריון וחבר סגל בחוג הרב־תחומי באוניברסיטת חיפה.