המילה "עכבות" לא קיימת בלקסיקון של האיש, שבהיותו כלוא בישראל למד את העברית אבל יותר מכך, למד להכיר את חולשותיהם של דוברי העברית. שתי תופעות היו בעיניו לחידה: הרגישות בישראל לחיי אדם וחולשת הפוליטיקאים מול הציבור הישראלי, שלדבריו, עושה בשלוחיו לכנסת כחאבת עדס (עדשים), ביטוי ערבי מוכר שמשמעותו שניתן לשחק בצורתם בטפיחה קלה עליהם. במוקד תפיסתו - הציבור הישראלי לחיץ ופגיע.
את תפיסתו זו הוא מממש במשא ומתן הנוכחי על עסקת חילופי חטופים באסירים. הוא משווק לעולם הערבי את העסקה ככזו שפוגעת קשות בנקודה הישראלית הרגישה ביותר: "תמורת 50 נשים וילדים בלבד" הוא זוכה להפוגה בלחימה וליכולת להתרענן ולהתארגן מחדש, ולעוד שחרור של 150 נשים וקטינים פלסטינים והכנסת מזון, תרופות ודלק.
סנוואר מתעקש על עסקת פעימות ולא במקרה. הוא יסחט את הלימון הזה שקוראים לו הפוגה בכל דרך אפשרית: כבר בפעימה א' זה היה בהאשמות שישראל הפרה את ההסכם השביר, בפעימה ב' - שינוי בזהות המחבלים שמשתחררים מהכלא הישראלי, ובפעימה ג' הוא ידאג להפיץ בעולם הערבי והמערבי את התמונות המזוויעות ביותר של ילדים פלסטינים כרותי ראש ורגליים כדי שבתום הצפייה בהן יופעל לחץ במדינות המערב להפסקת הלחימה.
בנוסף, צפוי שסנוואר הורה לאנשיו בימי ההפוגה לבצע פיגועים באיו"ש, במזרח ירושלים ומלבנון כדי לגרום לישראל לרכז מאמץ שם ולהרפות ממנו. סנוואר עצמו והצוות הקרוב אליו מאמינים שהלחץ שיפעיל יצליח וישראל לא תשלים את משימתה לחסל את הארגון שבראשו הוא עומד. כתוכנית ב' הוא יתבצר במעוזו בחאן יונס, מקום הולדתו ומגרשו הביתי. אם תוכניתו תיכשל הוא ימצא שם את מותו או מפצצה של טון או בירי צה"ל של חייל ישראלי. להרים ידיים או דגל לבן גם הם לא בלקסיקון שלו.
התרעות פיקוד העורף