"לפעמים אני עצוב ולפעמים שמח, לפעמים אני זוכר ולפעמים שוכח, לפעמים אני שבע, לפעמים רעב, לפעמים אני כועס ולפעמים אוהב".
השיר הזה, שנכתב על ידי בתיה בן דור ובוצע על ידי עוזי חיטמן ז"ל, היה שיר הרגשות שעליו התחנכו דורות על דורות במדינת ישראל. הוא מתנגן אצלנו בבית כבר כמעט שנתיים, מאז שבתי נולדה.
ברכבי הצלב האדום: תיעוד החטופים עוזבים את הרצועה
מהשבת השחורה לא האזנו למוזיקה, עד לפעימה הראשונה שבה חזרו החטופים לדרוך על אדמת המדינה. ברגע אחד השיר הזה קיבל משנה תוקף לתחושות שכולנו חווים מ־7 באוקטובר הארור, ובוודאי עם תחילת מתווה שחרור החטופים.
אנחנו ברגשות מעורבים, דיכוטומיים, אוקסומוירוניים, מתרגשים אך כואבים, כועסים אך נלחמים, עצובים אך גם שמחים, ובעיקר כועסים אך אוהבים.
חלקנו יודעים להתמודד עם סערת הרגשות והמחשבות המנוגדות, מתוך ניסיונות עבר שונים באירועיהם אך דומים בתחושותיהם, וחלקנו פחות.
השלב הבא של כולנו, ללא קשר להתחדשות הלחימה או אי־התחדשותה, הוא בהכרח שלב הסולידריות המנטלית והנפשית. תורידו הילוך, תנו לאנשים יד, אוזן קשבת, עזרו לאחר להבין איך מתמודדים עם מנעד רגשות מנוגד ברגע נתון, וזכרו - גם מבוגרים לפעמים נשארים קצת ילדים, וגם להם מגיעות חמלה וסולידריות נפשית. ועם יד על הלב, אל תתביישו לבקש עזרה ולשוחח עם אנשי מקצוע.
רגשות מנוגדים, או אם תרצו דיכוטומיה של רגשות, בתקופה כל כך מדאיגה ומאתגרת - מחייבים שיחה עם בר סמכא, שיעשה לנו סדר בבלגן וישים כל רגש תחת הטייטל שהוא ראוי לו.
הכותבת היא יועצת אסטרטגית ומנהלת קמפיינים