לאחר כל הזוועות שבוצעו כלפינו: אנחנו עדיין נדרשים לריסון מוסרי?

האם אחרי כל הזוועות שבוצעו כלפינו, אנחנו עדיין נדרשים לריסון מוסרי הנובע מן המצפון היהודי והמשפט הבינלאומי?

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
מסוק קרב צה"לי בשמי חמאס
מסוק קרב צה"לי בשמי חמאס | צילום: חיים גולדברג

ספר שופטים בתנ"ך מספר על הפלישתים שנהגו לתקוף ולהתעלל בשבטי ישראל בארץ כנען, בטרם הפכנו לממלכה. אחד הלוחמים העזים שלנו היה שמשון הגיבור, אך הפלישתים גילו לבסוף את סוד כוחו והצליחו ללכוד אותו ולגרום לו לעיוורון בשתי עיניו. הם גררו אותו במצעד ניצחון בחוצות עזה, שם הציבו אותו על בימת מקדשו של אלילם דגון. לחגיגת לכידתו של אויבם השנוא הם זימנו למקדש 3,000 גברים ונשים מנכבדי העיר, כדי להתעלל בו וללעוג לו.

את שמשון כבר לא נוכל לשאול, אבל שאלה זו עולה לא אחת במלחמה האחרונה שבה נפגעים אזרחים עזתים רבים. האם ניתן כלל לדבר על בלתי מעורבים בעזה? האם אחרי כל הזוועות שבוצעו כלפינו, אנחנו עדיין נדרשים לריסון מוסרי הנובע מן המצפון היהודי ומן המשפט הבינלאומי? או שאולי דווקא ריסון מוסרי במזה"ת עלול להיות הרסני, ולהתנקם במי שמפעיל אותו? קשה לחברה מערבית דמוקרטית בעלת תחושת מוסר מפותחת להתאים עצמה להתמודדות עם חברה רודנית, מוסתת, מוטרפת משנאה, האמונה על תחושת כבוד מעוותת, על קדושת הג'יהאד ועל חוקי הג'ונגל. דומה שהאתגר יהיה פשוט יותר אם דובר סינית ינסה לנאום בפני שבט הזולו באפריקה.

המזה"ת הוא סביבה בלתי סלחנית בעליל, בעיקר לקצרים בתקשורת. המסר חייב להיות מועבר בצורה ברורה - וכל היסוס יתפרש כסימן לחולשה ויזמין תקיפה אלימה. הומניות לא יכולה להיות חד־סטרית, אחרת היא עלולה להפוך להתאבדות. ישראל יצאה למלחמה מחוסר ברירה במטרה להחזיר את החטופים ולחסל את חמאס כדי למנוע כל איום עתידי מצדו. גם המשפט הבינלאומי לא יכול לכפור בהצדקה למלחמה בנסיבות אלה. מדינת ישראל, נזכיר, בחרה לפעול בשיקול דעת מוסרי, קראה לאזרחים מצפון רצועת עזה להתפנות מבתיהם ובכך לפנות את הזירה מבלתי מעורבים, ורק אז יצאה להתקפה הקרקעית.

חמאס זוכה לתמיכתם של תושבי עזה. הם הצביעו עבורו בבחירות בשנת 2006 ואפשרו לו לקבל רוב של 56% בפרלמנט. הם הנושאים באחריות לכל מה שהמיט על ראשם ועל ראשי ילדיהם. במשך שנים חינכו את ילדיהם לשנאת ישראל ולשנאת היהודים בספרי הלימוד, בבתי הספר (שחלקם פועלים בחסות מוסדות בינלאומיים), בקייטנות טרור (שם אומנו לרצוח יהודים), במסגדים ובכיכרות העיר. מחבלי חמאס של היום הם בוגריה של מערכת ההסתה הזו.

סקר שפורסם לאחרונה, שנערך בידי מכון המחקר הערבי העולמי למחקר ופיתוח, ובוצע בקרב פלסטינים ביהודה, שומרון וחבל עזה, מצביע על 75% תמיכה באירועי הטבח ב־7 באוקטובר. אחוז דומה תומך בכינון מדינה פלסטינית מן הנהר ועד לים. לאלה ייקרא בלתי מעורבים?

הטובים מול הרעים

גם בתוך מלאכת ההרג של המלחמה שומרת ישראל על הקודים המוסריים הגבוהים שלה, אבל היא לא תעשה זאת בתמימות, בטיפשות או בהתעלמות מתנאי הלחימה. המלחמה יכולה להסתיים כבר מחר אם חמאס יניח את נשקו, ייכנע, וישיב את כל החטופים. אם לא יעשה זאת, וימשיך להסתתר ולהילחם מתוך אוכלוסייתו, הוא זה שהופך אותה למעורבת במלחמה ודמה יהיה על ידיו. על פי אמנת ז'נווה הרביעית, אפילו בתי חולים, הנהנים ממעמד הומניטרי מיוחד שאוסר על תקיפתם, מאבדים את חסינותם אם נעשה בהם שימוש על ידי צד לסכסוך בסיוע למאמץ המלחמתי שלו או לפגיעה בצד האחר.

תגיות:
חמאס
/
מלחמת חרבות ברזל
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף