החל מה־7 באוקטובר ישראל נלחמת מול אויב אכזר ומניפולטיבי שמנהל גם מלחמה פסיכולוגית. התוצאות בשדה הקרב מוכיחות את העליונות הישראלית ואת המוסריות הצבאית שלנו. ארצות הברית מעניקה לישראל מעטפת אדירה, החל במשלוח של רכבת אווירית עם ציוד צבאי מתקדם, דרך סיוע במגעים ובמשא ומתן מול חמאס ועד הטלת הווטו במועצת הביטחון של האו”ם. כמו אז, לפני 50 שנה, גם כיום מדובר בחברה הכי טובה שלנו.

מזיל דמעה רק כשמדובר בילדי עזה: ישראל נפלה קורבן לאסטרטגיה של פוטין
מסכנת את האינטרסים האמריקאים: גבעת הקפיטול משחקת באש

ואף שהיא עומדת לצדנו, היא איננה יכולה לפעול במקומנו או לנהל עבורנו את קרב ההסברה ולהצליח לשכנע את אוכלוסיית העולם בצדקת דרכנו. שאלה אחת חוזרת על עצמה במלחמות ישראל: מדוע אנו נכשלים במערכת ההסברה העולמית ומדוע העולם הנאור והמודרני נגדנו? התשובה לכך (מעבר לתשובה המיידית – אנטישמיות) ייתכן שנעוצה ברצוננו להילחם עד הסוף ולא לוותר עד שמשיגים את היעדים - במקרה הזה השבת החטופים הביתה והשמדת חמאס.

וכאן הטעות. הנרטיב צריך להיות אחר. על מנת לשנות את דעת הקהל לטובת ישראל עלינו להציע לחמאס מחוות של רצון טוב שבוודאי יישללו על הסף על ידו, אך יתירו בידנו את הזכות להשתמש בכוחנו על רקע סירובו.

תמונות ההרס, ההרוגים והעקורים מרצועת עזה מעוררות זעם כלפי ישראל בעולם, גם בארצות הברית. התנאי של חמאס לשחרור החטופים היה הפוגה במלחמה והכנסת ציוד הומניטרי לרצועה. עשינו הפוגה, הכנסנו ציוד הומניטרי וחטופים שוחררו. מאז חמאס עצר את השבת החטופים, שב ללחימה וגזל את הציוד שנכנס לרצועה מידי האזרחים העזתים. חרף זאת, ישראל ממשיכה להכניס משאיות דלק וציוד מדי יום.

ממשלת ישראל צריכה להתעורר ולצאת לעולם בהכרזה בינלאומית הומניטרית: הפסקת אש זמנית, הכנסת ציוד נרחב לרצועה ועסקה כוללת ומלאה אפילו עד כדי שחרור כל האסירים הביטחוניים שבישראל תמורת השבת כל החטופים הישראלים. אם חמאס יקבל את ההצעה הישראלית הנדיבה, הרווחנו את חטופינו, אם יסרב, הרווחנו את צדקת מלחמתנו. סירובו של האויב לפתרונות שיטיבו עם אוכלוסיית עזה יהיה על ראשו.
כבר היום צצים אזרחים עזתים היוצאים נגד חמאס על כך שהביא אותם למצב הזה. יש ביניהם כבר הטוענים שחמאס הוא האשם במצבם ולא ישראל.

הגיע הזמן ללמוד מטעויות ולשנות את הנרטיב. זוהי נקודת זמן קריטית שיש לעשות בה טוויסט בעלילה ולהפנות את חצי האשמה כלפי חמאס, במקום שישראל תמשיך לספוג אותם.