נתניהו נמצא בעיצומו של קמפיין בחירות מאסיבי. לצערנו, בהקשר זה צריך לסווג את ההתבטאות הזו, כמו רבות אחרות. הוא הוסיף וציין כי "הרשות הפלסטינית לא תוכל לשלוט בעזה בשום פנים ואופן, והאחריות הביטחונית תישאר בידי ישראל". נשאלת השאלה, מדוע לא פעל נתניהו לביטול הסכמי אוסלו. ומכיוון שלא פעל, דבריו נתפסים כחלק מקמפיין ההישרדות שלו.
הטענה השגורה נגד הסכמי אוסלו היא שהם גרמו להתגברות פיגועי הטרור. הנתונים מראים אומנם עלייה מסוימת בהרוגים, אך למרבה הצער - היו לא מעט הרוגים מטרור גם לפני הסכמי אוסלו, ולפני שיצחק רבין נבחר לראשות הממשלה. השנה השקטה ביותר הייתה דווקא שנת כהונתו של אהוד ברק כראש הממשלה.
ממרחק השנים ברור שהסכמי אוסלו הובילו לדינמיקה של טרור ופיגועים רצחניים, אולם ההשוואה מטעה. מה שאנו עדים לו בשנים האחרונות זו תוצאה של עשרות שנות מאבק בין אלו ששואפים לפשרה ולשלום לבין אלה שאינם מוכנים להתפשר על סנטימטר. ב־7 באוקטובר ערכו מחבלי חמאס טבח חייתי, אכזרי ובלתי אנושי באזרחים חפים מפשע. הוא הסתכם ביום אחד, ומבצעיו הם חיות אדם שהמילה "טרוריסט" עלולה חס וחלילה להחמיא להם.
מוטב היה אם הנהגת ישראל תברור את הצהרותיה ביתר קפידה ובדיוק היסטורי. כלל זה ראוי גם להתבטאות ראש המל"ל צחי הנגבי, שאמר בראיון טלוויזיוני כי אם ישראל תעמוד לפני החלטה על חיסול יחיא סינוואר כשהוא מוקף בחטופים - תהא זו "דילמה קורעת לב". אמירה אומללה. ברור לכל כי גם אם חיסול סנוואר יצטרך להידחות, לא יעלה על הדעת שביודעין תפגע ישראל בחטופיה. חיסול סינוואר יכול להידחות, וחזרת חטופים חיים היא בעדיפות העליונה. הנגבי תיקן את ניסוח דבריו, אך קשה למחוק את אמירתו המקורית.
התרעות פיקוד העורף