מלחמת האין ברירה הקשה שאנו בעיצומה היא גם מלחמת עשיית דין בחמאס ובעוזריו. מלחמה קשה ועקובה מדם, שבה גם העורף נוטל חלק כואב ומדמם. העם הזה, שידע לא מעט מלחמות וסבל ב־75 שנות תקומתו, לא חווה מעולם טראומה מטלטלת כזו - אבל עם זאת היא מאחדת ומלכדת כל כך.
בכל מחיר: ללא השבת החטופים לא יהיה ניצחון במלחמה
המשחק נפתח: כך תעצב המלחמה בעזה את האופן שבו יתגבש העולם מחדש
במקום שבו כשלנו בהגנה על העורף והצבא הטוב בעולם נרדם בשמירה, נולדו הגיבורים שהצילו אותנו מקטסטרופה גדולה יותר, המעטים שהיו בשטח, שהתעשתו ראשונים ונלחמו בצורר החמאסי שפשט על עמדות התצפיתניות ובתי האזרחים ביישובי העוטף. כשיידמו קולות המלחמה וקולות הקרב ישככו, יתבררו אין־ספור סיפורי גבורה ותושייה של גברים ונשים שנלחמו ראשונים במחבלים, וכשאזל נשקם לחמו בידיים חשופות והצליחו להציל רבים ממוות ולמנוע את חטיפתם עד שנפלו בקרב.
המלחמה הזו תיארך עוד זמן רב, ועד שקולות הזעקה של ראשי הצורר החמאסי ממעמקי המחילות לא יישמע והוא יניח את נשקו, צה"ל לא יחדל. הקולות של החמאס להפסקת אש זמנית לא צריכים להשפיע לא עלינו ולא על העולם, המקבל את המידע המעוות מרשתות אל־ג'זירה ודומיהן. אל לנו להקשיב ל־135 המדינות שהצביעו באו"ם על שימור חמאס כפועל יוצא של הפסקת האש ופתיחת שיחות על היום שאחרי.
היום שאחרי יבוא אך ורק כשמנהיגי חמאס והג'יהאד יחוסלו עד האחרון שבהם או ייכנעו. אם חפצי חיים אנו, עלינו לדאוג ולהזכיר לעולם שהמלחמה הזאת תיזכר בתולדות העמים כשינוי בתפיסה ששלום אפשרי עם המפלצת הזו הנקראת חמאס, המייצגת גם 80% מהפלסטינים בעזה וביהודה ושומרון. רוב רובם תומכים בטבח הנורא ובאידיאולוגיה הרצחנית הגורסת שהיהודים בני מוות הם.
כל מלחמות העבר הסתיימו במשא ומתן, אולם כיצד מנהלים כזה עם אויב מטורף שרוצה רק דבר אחד - להכחידנו? האם ניתן לקיים דיון עם אויב שמעולם לא הכיר בנו, וממשיך ואומר שאנחנו "בני הקופים והחזירים" ומקומנו בים? הרי לתפיסתם הארץ הזו שייכת להם "מהים ועד הנהר". עד שהעם המומצא הזה יבין שלא ניתן לנצח אותנו, כי על חיינו וחיי ילדינו אנחנו נלחמים, הארץ לא תשקוט.
העם היהודי קיים כאן משחר האנושות. הם הפולשים הנוודים שהגיעו מכל פזורות המזרח התיכון לפיסת ארץ חרבה והמציאו לעצמם את השם "עם פלסטיני". מי שבנה את הארץ הפורחת הזו הם היהודים, ואם חפצי חיים הם ורוצים לחיות לצדנו, עליהם לזנוח את האידיאולוגיה הרצחנית שבה הם הוזנו משחר ילדותם.
בעולם ציני, ההיסטוריה וסבל היהודים לא ממש מעניינים. מנהיגי העולם אולי יתעוררו רק כשהאסלאם הקיצוני יפגע בלבן של אירופה וארה"ב, הניזונות מהמיליארדים של קטאר, הקונה עמדות שליטה באמצעי התקשורת ובמועצות המנהלים של האוניברסיטאות הגדולות והמשפיעות כהרווארד, פנסילבניה וסטנפורד.
בעזה ויהודה ושומרון הצעירים יונקים בחלב אמם את השנאה החולנית ליהודים, ובאוניברסיטאות בארה"ב מוחדרת השנאה והנרטיב הפלסטיני לסטודנטים על ידי מטיפים אסלאמיסטים בשיעורי חובה.
אכן יש אנשי דת אסלאמיים שזו לא דרכם, וזכורות הצעדות למען סובלנות דתית בשדרה החמישית בניו יורק, שם צעדו אנשי דת יהודים לצד מוסלמים. אבל הרצון הטוב של חלק מהם נבלע בתוך רוב רדיקלי מהונדס תודעה, שאנחנו כובשים וצריך "לשחרר את פלסטין מהים ועד הנהר". הבורים האלה כלל לא מבינים את המשמעות וההיסטוריה.
מדינת ישראל לא משופעת במיליארדים מיותרים דוגמת קאטר, ואין לה יכולות לשפוך כספים רבים לקידום פרסום תעמולני בתקשורת המערבית כפי שקטאר עושה, אבל ההשפעה המרעילה על הסטודנטים האמריקאים הצעירים, שאולי יהיו חלק מההנהגה החדשה בארה"ב, היא בת אסון.
התעלמות ישראל מהנעשה בקמפוסים האמריקאיים וחוסר הסברה מתאים עלולים ליצור בדור המנהיגים הבא שינוי אסטרטגי בתמיכה האמריקאית בישראל, שסופו מי ישורנו.