ככל שמעמיק צה"ל את פעילותו בדרום רצועת-עזה, עוסקת התקשורת בעיקר בעיר ח'אן יונס, לאור זה שהעיר, מחנה הפליטים הסמוך לה ומנהרותיה מסומנים כמקום שבו כביכול מתבצרת הנהגת חמאס ושבו יתכן ומוחזקים החטופים הישראלים. אלא, שעל אף המורכבות ומחיר הדמים הכבד של הלחימה בח'אן יונס, דווקא העיר רפיח מסתמנת כמוקש מסובך יותר, כיוון שהלחימה בה טומנת אתגרים משמעותיים, במישורים הבילטרלי, האזורי והבינלאומי.
סינוואר שובר שתיקה לראשונה מתחילת המלחמה: "גדודי אל-קסאם השמידו את צבא הכיבוש"
מאז השלימה ישראל את נסיגתה מסיני ב-1982, חולקה רפיח בין מצרים לשטח רצועת-עזה. גם לאחר יישום הסכמי אוסלו, המשיכה ישראל לשלוט במעבר רפיח וברצועה המפרידה בין השטח הפלסטיני לשטח המצרי – "ציר פילדלפי". ציר זה הפך במהרה למוקד פעילות טרור נגד כוחות צה"ל ולאזור של הברחות נשק מסיני לגורמי הטרור ברצועה, בעיקר דרך המנהרות.
הברחות הנשק הלכו והתעצמו לאחר ההתנתקות (2005) וקל וחומר בעקבות השתלטות חמאס על רצועת-עזה (2007). לאחר מלחמת "צוק איתן" (2014) החלה מצרים לפעול נגד הברחות הנשק, באמצעות הרס בתים ברפיח המצרית ובאמצעות הצפת המנהרות בצד המצרי של הגבול.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
אם וכאשר ישתלט צה"ל על רפיח, תהיינה לכך השלכות כבדות-משקל. במישור הבילטרלי, כיבוש רפיח הפלסטינית וציר פילדלפי לא רק שיגבירו את הסיכון לתקריות ירי בלתי רצויות בין צה"ל לצבא מצרים, אלא גם יאתגרו את הסכם השלום בין המדינות, הסכם האוסר על ישראל להציב ברצועה הצרה שממזרח לגבול ("אזור D") טנקים וקני ארטילריה, ומתיר לה להציב רק ארבעה גדודי חי"ר ולא יותר מ-180 נגמ"שים.
כיבוש רפיח וציר פילדלפי, גם באופן זמני, עלולים ליצור מצב שבו ישראל מפרה את הסעיף הזה בהסכם השלום, דבר שעלול לעורר את מתנגדי הסכם השלום במצרים או לחלופין לגרור דרישה לתגבור כוחות מצריים בסיני. כמובן, שניתן להכניס שינויים בסעיפי ההסכם, אולם רק בהסכמת שני הצדדים. מעבר לכך, נוכחות צבאית ישראלית ברפיח ועל ציר פילדלפי עלולה להעמיד את מצרים בדילמה, שכן, במהרה תבקש ממנה ישראל לפעול גם מהצד המצרי לחסימת ערוצי העברת הנשק לגורמי הטרור שיישארו פעילים ברצועת-עזה והסכמה מצרית לבקשה כזו עלולה להתפרש כהסכמה לשליטה ישראלית ברצועה.
חששה הגדול של מצרים, כפי שהובע כבר בימים הראשונים למלחמה, הוא מנהירה של פליטים מרצועת-עזה לסיני. מצרים מתנגדת לכך נחרצות בשל מספר סיבות: מעבר לכך שהיא ממילא מדינה ענייה ושאין לה יכולת לשאת בעול הכלכלי של החזקת פליטים פלסטינים בשטחה, היא חוששת שתיתפס בעולם הערבי כמי שסייעה לישראל לגרש את הפלסטינים או למצער, כמי שפגעה באינטרס הפלסטיני. יתרה מכך, נוכחות של פעילי טרור פלסטינים בסיני, על גבול ישראל, עלולה לגרור את מצרים לעימות מול ישראל אם וכאשר יפעלו גורמים אלו נגד ישראל משטח מצרים.
בזירה האזורית המצב אף הוא מורכב. מצרים, בעיקר בשל חולשתה הכלכלית, הולכת ומאבדת את מעמדה כמדינה המובילה בעולם-הערבי, לטובת סעודיה, דבר שבא לידי ביטוי בבקשות הסיוע הכלכלי שמגישה מצרים חדשות לבקרים לסעודיה ולארה"ב ובכך שלא מכבר נאלצה מצרים לוותר לסעודיה על ריבונותה באיים סנפיר וטיראן, דבר שעורר ביקורת נוקבת בציבור המצרי נגד הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי.
במקביל, מצרים מחפשת לאחרונה ערוצי התקרבות לאיראן ואם אכן תהליכים אלו יתקדמו, יתכן מאוד שהתשלום עליהם מהצד המצרי יהיה הקשחת עמדות מול ישראל, כולל בנושא רצועת עזה והשליטה ברפיח. כן יצוין, שמצרים, שהיא אחת הנפגעות העיקריות מפעילות הטרור והפיראטיות של החות'ים במיצרי באב אל-מנדב, לוקחת בחשבון, בטפלה בנושא זה, גם את דרישותיה של איראן, פטרוניתם של החות'ים.
שאלת "היום שאחרי" המלחמה קשורה קשר הדוק לרפיח. עד כה לא סיפקה ישראל לקהילה הבינלאומית תשובה באשר לעתיד רצועת-עזה. הממשלה הדגישה מה היא אינה רוצה ("חמאסטאן" או "פת"חסטאן"), אולם לא אמרה מה היא כן רוצה. אחת ההשערות היא, שישראל מעוניינת בכך שמדינות ערב הסוניות המתונות – מצרים, סעודיה, איחוד האמירויות וירדן, תנהלנה את רצועה-עזה, אזרחית או צבאית.
גורמים שונים במצרים, הבהירו כבר שאין בכוונת מצרים לשלוט ברצועת-עזה, אולם גם אם תסכים מצרים לקחת חלק בהסדר עתידי, כמו למשל, באמצעות שליחת פועלים מצריים לסייע בשיקום הרצועה, יהיה על ישראל להתחשב עד מאוד בעמדה המצרית בנושא רפיח וציר פילדלפי.
מבחינה בינלאומית, לשליטה על צידו הפלסטיני של מעבר רפיח יש משמעות רבה. ישראל, אמנם מצהירה שאין היא מעוניינת לנהל את רצועת-עזה במישור האזרחי ולהיות אחראית לכלכלת תושביה, אולם, על-פי הדין הבינלאומי, שליטה ישראלית בצידו הפלסטיני של מעבר רפיח תהפוך את ישראל לאחראית מבחינת העולם על פרנסתם וכלכלתם של תושבי הרצועה.
מכל מקום, בכל תרחיש שהוא, כל מהלך ישראלי ברפיח ובציר פילדלפי יחייב את ישראל לשאת ולתת עם מצרים בנושא זה ולהתחשב עד מאוד בעמדותיה ובצרכיה של האחרונה, מה גם שמצרים היא הגורם האזורי המועדף על ישראל לא רק בתיווך בסוגית החטופים, אלא גם בכל האמור לגבי כינון או שימור ערוצי תקשורת עם כל גורם שלטוני פלסטיני ברצועת עזה. האלטרנטיבה לאי-התחשבות ישראלית בצרכיה של מצרים, עלולה להיות הרת-אסון, עד כדי ערעור שלטונו של א-סיסי במצרים וחזרתם לשלטון של האחים המוסלמים – פטרוניה האידיאולוגיים של חמאס.
ד"ר נחום שילה הינו מומחה למזרח תיכון במרכז דיין באוניברסיטת תל-אביב ומנכ"ל חברת המודיעין העסקי "גלובל אוסינט"