מלחמת חרבות ברזל: בשעות אחר הצהריים המאוחרות של יום רביעי, ה-11 ביולי 1956, יצא מוחמד סולימאן אל-טלאלקה מבאר שבע לעבר רצועת עזה. הגבר העזתי, שעבד בשירות המודיעין הישראלי, נשא עמו ספר. מפיעיליו ביקשו ממנו למסור אותו למפקד משטרת עזה, לוטפי אל-עכאווי. הם רמזו לו שאל-עכאווי היה נכס חשוב של המודיעין הישראלי.
זה כבר ההסכם הקואליציוני השני שנתניהו פשוט קורע לגזרים | כספית
"אולי גם איראן תיכנס למלחמה": בלבנון מזהירים מתרחיש אימים
בספר, הם הסבירו לו הוטמנו עבורו צפנים חדשים. אל-טלאלקה היה נלהב לבצע את המשימה. הוא לא היה מודע לכך שמפעיליו הישראלים חשפו את היותו סוכן מצרי שעבד בשירותו של מוסטפא חאפז, הקצין המצרי הבכיר שהיה אחראי על שילוח חוליות של פדאינים מעזה אל תוככי ישראל.
לאחר שנפרדו ממנו לשלום, המשיכו אנשי המודיעין לעקוב אחרי אל-טלאלקה. לשמחתם, במקום לפנות לעבר ביתו של מפקד המשטרה, המשיך לעבר בסיס של הצבא המצרי. מוסטפא חאפז הגיע למקום זמן לא רב אחר כך. חאפז, שקיווה לאשש את חשדותיו במפקד המשטרה, פתח את החבילה. פיצוץ הרעיד את הבסיס. מפקד הפדאינים נפצע אנושות ומת מפצעיו למחרת.
בשנים שחלפו מאז, ישראל המשיכה מעת לעת להתנקש במנהיגי ארגונים שפעלו נגדה, ובשנת 1992 תכננה אף לחסל את מנהיג עיראק סדאם חוסיין. מספר ההתנקשויות הגיע לשיא במהלך אינתיפאדת אל-אקצה. בשנות האינתיפאדה עלו לדיון שאלות חוקיות ומוסריות שנוגעות לשיטת הפעולה הזו. אולם, עם הזמן התקבעה הסכמה שמדובר בטקטיקה יעילה.
בעת הזו, כאשר צה"ל רודף את ראשי חמאס בעזה, כדאי לשאול כיצד חיסול ראשי חמאס ישרת את מטרותיה של ישראל. האם זה ימוטט את הארגון? יחליש אותו? או לחלופין דווקא יפיח רוח במפרשיו? במלחמה מול צבאות, פגיעה במפקדים מערערת, לפחות זמנית, את יכולת השליטה והבקרה.
סביר להניח שחיסול מפקדי השטח של חמאס, מקשה על הלוחמים, בעיקר הפחות מיומנים מביניהם, להמשיך וללחום. אולם, חמאס הוא ארגון לא-מדינתי רב רבדים. הזרוע הצבאית שלו גמישה בהרבה מזו של צבא של מדינה ומנצלת את כול הכלים העומדים לרשותה, ובכלל זה את האוכלוסייה האזרחית של עזה.
כבר באינתיפאדת אל-אקצה, לאחר שצה"ל ניתק את הנהגות הארגונים מפעילי השטח, האחרונים הסתגלו במהירות. הם הקימו תאים מקומיים, שנשענו על קשרי משפחה והיכרות מוקדמת, והמשיכו לבצע פעולות טרור מתאבדים בכול פעם שנקרתה בפניהם הזדמנות.
לכן, חשוב לבחון את מדיניות ההתנקשויות בהקשר הרלבנטי. חיסול מפקדים מקומיים יכריח את חמאס להתאים את טקטיקות הגרילה שהוא נוקט נגד כוחות צה"ל.
טרור הוא סיפור אחר. מדובר בטקטיקה סימבולית שנועדה לזעזע את האויב, ולטול מהאוכלוסייה שלו את תחושת הביטחון שלה. זו הסיבה שב-11 בספטמבר 2001 אל-קאעידה תקפה את סמלי הכלכלה, והביטחון של ארה"ב, וניסתה ללא הצלחה לפגוע גם בסמלי השלטון. כאשר הנשיא אובאמה הודיע על חיסולו של אוסאמה בן-לאדן, כמעט עשור לאחר מכן, אמריקאים רבים יצאו לרחובות לחגוג את סגירת המעגל.
צוות 6 של אריות הים סיפק לאמריקאים קתרזיס. הפעולה חיזקה את האמון של הציבור בנחישות של ההנהגה להיפרע מאוייביה גם שנים רבות לאחר מכן. הציבור הישראלי זקוק לחיזוק דומה.
ב-7 באוקטובר 2023 חמאס טלטל את ישראל, הטיל מורא על אזרחי המדינה, ופגע באמון הציבור ביכולתה של המדינה להגן עליו. חיסול ההנהגה הבכירה של חמאס, יסייע לציבור הישראלי לסגור חשבון, להתחיל בתהליך בנייה מחודשת של אמון במסוגלותה של המדינה לעמוד בחוזה עמו.
בה בעת, ראוי לומר שגם עבור יחיא סינוואר וחמאס מדובר בפיתרון לא רע. זו אינה בדיחה. סינוואר הוא אידיאלוג קיצוני שהכריז שהוא רוצה למות מות קדושים. אין סיבה שלא להאמין לו. עז א-דין אל קאסם, שנהרג בקרב עם הבריטים בשלהי 1935, רצה גם הוא למות בקרב, ודאג מבעוד מועד שחסידיו ייצרו סביבו מיתוס לאחר מותו.
יחיא סינוואר קיבע את שמו בדברי ימי הטרור. ההתקפה של ה-7 באוקטובר רשומה על שמו במיתולוגיה של חמאס ושל שאר הקבוצות שרואות בטרור דרך לגיטימית למאבק. יכול להיות שכמו עז א-דין אל קאסם שסיפק השראה לזרוע הצבאית של חמאס ולרקטות הקאסם, בעוד מספר שנים נראה את שמו של סינוואר מונצח על-ידי חסידיו.
פרופסור עמי פדהצור ראש קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה באוניברסיטת חיפה.