גל האנטישמיות העולמי מדאיג רבים. ההפגנות, השתקת הקולות בעד ישראל, חנויות אסורות ליהודים ועוד. אבל רגע, זה באמת חדש?
לפני שנים רבות היו הפגנות של ניאו־נאצים בסקוקי, אילינוי. עוד קודם לכן, ג'וזף קנדי סירב לבקשת רבנים באמריקה לנצל את ידידותו עם הנאצים ולהציל את יהודי אירופה. ארצות הברית גם סירבה לקבל אוניית פליטים יהודים מגרמניה. האונייה חזרה לשם והפליטים נרצחו. לא נסיק שארצות הברית היא מדינה אנטישמית, ודאי שלא, אבל המציאות הנוכחית לא נולדה היום. הִתרבוּת הפעולות האנטישמיות והתמיכה בחמאס באוניברסיטאות חמורות. שם אמורים להכשיר את מנהיגי המחר.
נתניהו, בן גביר וגנץ סיכמו: פרי תסיים את תפקידה, כהונת המפכ"ל תוארך
חמאס יותר חזק ממה שחשבנו: זו הסיבה שחיסול סנוואר לא יעזור לישראל
התנועות האנטישמיות וה"פרו־פלסטיניות" מיישמות שיטות טרור, אומנם בלי חגורות נפץ, אם כי היו מקרי ירי על בתי כנסת ועל אישים יהודים. ברמה הטקטית, אחת ממטרות הטרור היא לגרום להלם אצל הקורבן, כדי שלא יוכל להגיב. זה מה שקרה לחלק ממנהיגינו בבוקר שמחת תורה. השיטות האנטי־ישראליות בנֵכָר זהות. מפחידים את היהודים ואת הקרובים להם: הפגנות מסיביות, ציור סממנים נאציים על הקירות, איומים ברשתות החברתיות, התקפות פיזיות. בהרבה מקרים, התוצאה היא הורדת המזוזה והכיפה, הסתרת היהדות. הקורבן מסתגר וחי בפחד.
אסור לתת לתוקפים האנטי־יהודים לשתק. חייבים לפעול. לא לברוח, אלא להשיב מלחמה שערה. הדבר חשוב ברמת היחיד וברמת הציבור.
מה קרה פתאום שמדברים על זה הרבה? גילו את אמריקה. במדינה הנחשבת כשיא התרבות, האנטישמיות חוגגת ברחובות. בגלל מחדל של שנים הגובל בשיתוף פעולה, נשיאות אוניברסיטאות מהשורה הראשונה זומנו לשימוע בקונגרס ונשאלו מה הן עושות, וליתר דיוק מה הן לא עושות, נגד המעשים האנטישמיים בקמפוסים שלהן. מילאו את פיהן מים. נשיאה אחת הסתלקה מתפקידה, אבל זה לא מספיק. המכתב שהיא קיבלה מהבוסים שלה הוא שיא של תקינות פוליטית. אין מילה של מחאה על אוזלת ידה. ומה עם האחרות? ומה עם מוסדות אחרים שנוקטים אותה מדיניות?
גל האנטישמיות הנוכחי לא נולד אתמול ולא מכלום. גלי הים העצומים שעליהם גולשים נועזים מראים את כישוריהם נולדים רחוק מאוד מהמקום ורק קרוב לחוף מתפתחים. והנמשל: גלי אנטישמיות בעולם הם גלי עומק.
אחינו היהודים באמריקה או באירופה, לכו בראש מורם והיאבקו בכל האמצעים העומדים לרשותכם - פרסומים, הפגנות, קשרים פוליטיים. תחזקו את אנשי הציבור התומכים בישראל. סור מרע, ועשה טוב. הפגנת ההזדהות הגדולה בוושינגטון הייתה חשובה, אבל לא סוף פסוק. יש להמשיך במאמץ. חשוב: הפנו את תרומותיכם למאמץ הישראלי, נצטרך הרבה תמיכה בשביל חיילינו הפצועים ומשפחות הנופלים.
ועוד: הצטרפו למדינת ישראל. שלחו את ילדיכם ללמוד כאן. אפילו אם לא הכל ורוד, האסימון נפל אצל פוליטיקאים ואנשי אקדמיה רבים.
הכותב הוא חבר ב"מבטחי", פורום מפקדים לאומי