בציר מדיניות החוץ של ישראל תופסת סין מקום כבוד. מסיבות מובנות, לישראל תמיד היה אינטרס עמוק לפתח יחסי ידידות ארוכי טווח עם סין. היחסים הדיפלומטיים בין המדינות החלו לפני 30 שנה, אולם התקופה הראשונה הצטיינה בקרירות, גם ביחסי הסחר וגם ביחסים הדיפלומטיים.
לפני בערך 12 שנה החלה התעוררות ביחסי ישראל־סין. הרבה ארגונים בסין והרבה תיירים סינים הביעו התעניינות בישראל, בתנועה הציונית, בהקמת המדינה ובהישגיה הבולטים. משלחות רבות הגיעו אלינו. היחסים האנושיים במגע עם הסינים היו מאוד חמים וידידותיים.
כולנו זכרנו שסין גם הושיטה סיוע ליהודים פליטי מלחמת העולם השנייה. התפתחות חיובית זו השפיעה גם על התחום הכלכלי. בשנת 2022 הגיע היקף הסחר ההדדי ל־17.62 מיליארד דולר, סדר גודל שהוא שני ליחסי הסחר עם ארצות הברית. כמובן שהיתרון בסחר הוא של סין, שככל הידוע, מצטיינת בכוח הייצור התעשייתי שלה. בשנה זו היבוא מסין הגיע ל־13 מיליארד דולר בעוד היצוא של ישראל לסין הגיע ל־4.5 מיליארד דולר. ישראל קונה מסין מגוון רחב מאוד של מוצרים: כלי רכב, ציוד אלקטרוני, כימיקלים שונים, מתכות, ציוד לתעופה וגם ציוד רפואי בהיקף נרחב. במקביל ישראל מייצאת לסין ציוד אלקטרוני, ציוד אופטי, כימיקלים שונים, מתכות, מוצרי פלסטיקה וגומי.
אלא שהתפתחות היחסים הכלכליים בין ישראל וסין לא באה לביטוי רק בסחר ההדדי. היא גם הייתה משמעותית בתחומים נוספים החשובים מאוד לכלכלת ישראל. לחברות סיניות מעורבות בתחום הנדל"ן המקומי. חברות סיניות היו מעורבות בפיתוח פרויקטים של תשתית בישראל כמו מנהרות הכרמל, נמל SIPG בחיפה המצטיין ביעילותו והרכבת הקלה. חברות סיניות גם מפעילות מרכזי מחקר ופיתוח בישראל בתחומי הרובוטיקה, ציוד רפואי ועוד; חברות סיניות גם ביצעו רכישות או השקעות בשורה של חברות ישראליות.
לאחר אירועי ה־7 באוקטובר משהו השתנה, ומדיניות החוץ והסחר של סין אינה פתוחה כפי שהייתה קודם לכן. אבל האמת היא, שדווקא ממעצמה כמו סין היינו אמורים לקבל תמיכה החלטית במאבק שלנו מול חמאס. יכולות להיות הסתייגויות בסין וגם בעולם הגדול מהקורבן שאותו משלמת כיום האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה. זה מובן ואפילו טבעי וגם בישראל אנו כואבים על כך. אנו לא מכוונים לאוכלוסייה אזרחית, אך חמאס כופה עלינו תנאי לחימה הפוגעים באזרחים. אולם בכל הקשור במאבק ישראל להשמדת חמאס, דווקא סין, על שום הזיכרון הלאומי שלה, הייתה אמורה לתת לישראל תמיכה מוחלטת, כי יש למצות את הדין עם כל גורם, צבאי או טרוריסטי, המרשה לעצמו לטבוח באוכלוסייה אזרחית.
סין טרם שכחה את מעשי הזוועות שביצע הצבא האימפריאלי היפני בעיר ננקינג בדצמבר 1937, זמן מועט קודם פרוץ מלחמת העולם השנייה. מה שהתחולל בננקינג היה אחד ממעשי הזוועות והטבח שייחרתו לעד בהיסטוריה העולמית. אפילו הזוועות שאותן ביצעו הנאצים במלחמת העולם השנייה אינן יכולות להשכיח את מה שחוללו היפנים לסינים לאחר כיבוש העיר. ההערכה היא שבמשך שישה שבועות נרצחו לא פחות מ־300 אלף אזרחים וחיילים סינים.
בית הדין הבינלאומי הצבאי במזרח הרחוק הרשיע בשנת 1946 כ־300 אלף יפנים בביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. בית הדין הבינלאומי בטוקיו בשנת 1948 הגיע למסקנה כי מספר הנרצחים היה 200 אלף. אבל החמור יותר מכל היה האופי האכזרי של ההרג. 90 אלף שבויים סינים נטבחו באמצעות כידונים. נשים ואפילו ילדות נאנסו וחיילים סינים חפרו בורות שבהם הם נקברו.
בננקינג הצבא היפני היה כאילו מונע מרגש נקמה לאחר האבידות שהוא ספג בבייג'ינג קודם הכניסה לננקינג. אבל הזוועות שביצעו אנשי חמאס בעוטף עזה היו חמורות יותר. לא היה בהם אפילו אלמנט של נקמה.
לי נראה כי סין העממית צריכה להזדהות עם השמדת כל ארגון המרשה לעצמו להיכנס אל לב אוכלוסייה אזרחית ולטבוח ולבצע מעשי זוועה באזרחים חסרי מגן, שכן הסינים לא סלחו מעולם על מה שקרה בננקינג, ומה שקרה בעוטף עזה היה אומנם בממדים מצומצמים יותר של יום אחד אך לא פחות בחומרתו.