שנת 2023 הסתיימה עם נתון של 29 נשים נרצחות, לעומת 24 נרצחות בשנת 2022 ו־16 נרצחות בשנת 2021 (על פי נתוני שדולת הנשים). רוב הנרצחות הן יהודיות ורובן נרצחו בסביבת בתיהן בידי בני זוגן או קרוב משפחה כגון אח, אבא או דוד.
הציבור בישראל נושא עיניו אל חזיתות הלחימה ברצועת עזה ובגבול הצפון. הידיעה על אישה שנרצחת אינה מהדהדת את עוצמת האובדן. הנשים הנרצחות נעלמות מהתודעה הציבורית כי יש מלחמה אחרת. אולפני הטלוויזיה משדרים שעות של דיוני מומחים כיצד יש לטפל בחמאס, להביס אותו, לנצח, לנטרל ולמחוק אותו מעל פני האדמה, אבל לא מקדישים רגע לדון בסוגיה כואבת כל כך, של הנשים שנרצחו השנה והותירו אחריהן משפחות שבורות, יתומים ופחד תהומי של אלו שחייהן מאוימים מדי יום וקולן לא נשמע.
אולי הגיע הזמן להתעורר ולהבין שבזמן שהצבא מנהל את הלחימה בחזית, הציבור האזרחי בעורף קורס תחת האלימות הגואה בחברה. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר חייב להפנים שהפופוליזם הזול של ראיונות טלוויזיוניים על הלחימה בעזה והפרחת סיסמאות כמו “אנחנו ננצח” ו”עם ישראל חי” ריקים מתוכן אם בתוך הבית, בעורף, אישה נרצחת בידי בעלה האלים ודמה מותר. היא נרצחה כי לא היה מי שישמור עליה ויגן עליה מפני מלתעות חיית האדם שנטלה את חייה בתוך ביתה.
מלבד מספר הנרצחות, יש גם מקרים של ניסיונות לרצח, ומספר הנשים המבקשות מענה בבתי מחסה לנשים מוכות עולה. המעונות גם ככה נמצאים בתפוסת שיא וסובלים ממחסור עצום בכוח אדם של מטפלות ועובדות סוציאליות.
ובשעה שמספר גבוה כל כך של נשים נרצחות, איפה נמצאת השרה מאי גולן האמונה על קידום מעמד האישה? היכן בימים אלו השרה שנשבעה לקדם את רווחתן של נשות ישראל? מדוע היא לא יוצאת, בשם המשרד שעולה לנו יותר מעשרה מיליון שקלים, למלחמה באלימות וברצח נשים? כאשר עלה לאחרונה רעיון לבטל מספר משרדי ממשלה מיותרים בעת הלחימה על מנת להעביר את התקציבים לטובת המלחמה ולשיקום היישובים שנפגעו, קמה זעקה מצד השרים על הפגיעה בעשייתם החיונית, אבל איך בדיוק המשרד לקידום מעמד האישה פעל לטובת הנשים בישראל השנה?
באתר המשרד מוצגות טבלאות מרשימות שאמורות להציג את העשייה המפוארת ותוכניות עבודה. אבל בין זה ובין המציאות יש פער עצום, שבתוכו נמצאת השרה גולן בהיעדרותה המהדהדת. הגיע הזמן שממשלת ישראל תתעורר ותתחיל לטפל גם בחיי הנשים שבעורף.