אמנם עדיין לא ברור מי אחראי למתקפת הטרור שגרמה למותם של מעל ל-100 אנשים ליד בית הקברות בעיר כרמאן, שם קבור קאסם סלימאני, אבל החשוד המיידי הוא ארגון דאעש, שכבר הוכיח בעבר יכולת יוצאת דופן להוציא פיגועים מורכבים ברחבי איראן. פיגוע זה מצטרף לשורת פיגועים שבוצעו בשבועות האחרונים על-ידי כוחות בדלנים בלוצ'ים באיזור גבול איראן – פקיסטאן, המתקוממים כנגד דיכוי הבלוצ'ים באיראן.
בין אם הפיגוע בוצע על-ידי דאעש או על-ידי בדלנים בלוצ'ים, הוא ממחיש את האתגר הפנימי באיראן, שמצריך התעסקות פנימית בקרב ההנהגה האיראנית לאור חששם העמוק מאי יציבות כרוני שעלול לאיים על יציבות המשטר. המשטר בטהראן חושש היסטורית כי הוא יתפס כמי שלא יכול להגן על תושביו מפני פעילותם של גורמי טרור ברחבי המדינה, בדגש על מקומות שנחשבים כ"סמלי משטר".
מיקום הפיגוע ביום השנה הרביעי למותו של קאסם סלימאני (ייתכן במטרה לפגוע בבכירי משטר שיבואו לחלוק כבוד לסלימאני), לא רק שמביך את המשטר, אלא גם מצטרף לשורת אירועים בשבועות האחרונים שמגבירים את סד הלחצים על המשטר. כך, לצד השחיקה המסוכנת בבידול שהמשטר עמל לייצר בינו לבין פעילות השלוחים שלו מאז תחילת מערכת "חרבות ברזל", באופן המסכן את המשטר בשל העובדה שהוא עלול לשלם מחיר עבור פעילותם של שלוחיו, המשטר האיראני גם סובל מתקיפות מוגברות כנגד נכסיו בסוריה, כולל חיסול בכירים כדוגמת סיד רזי מוסאווי.
זאת ועוד, ההתקדמות של איראן בתוכניתה הגרעינית, על רקע מערכת "חרבות הברזל" בדגש על צבירת חומר מועשר ל-60% ,"מוציאה מתרדמתם" מדינות כמו בריטניה, גרמניה צרפת וארה"ב, ואלו הצהירו הצהרות חריפות ביותר כנגד התקדמות זו, לצד הצהרותיהם בדבר הסכנה שאיראן מציבה ליציבות הבינלאומית בשל תמיכתה בחיזבאללה, חמאס ושאר שלוחיה.
במקביל, המשטר בטהראן נכשל בנסיונותיו לעצור את המערכה בעזה, והאיום בדבר "חיסול" הזרוע הפלסטינית שלו בעזה (חמאס) מצידה של ישראל עודנו שריר וקיים. חוסר היכולת של איראן להתערב באופן ישיר במלחמה מחשש להשלכות של התערבות זו עליה, עומד בעוכריה. לכלל האתגרים הללו צריך כמובן לצרף את האתגר הכלכלי שהמשטר באיראן מתמודד עימו באופן קבוע בשל השחיתות השלטונית העמוקה ומערך הסנקציות המוטל על המדינה, באופן שמקשה על המשטר לעמוד בהתחייבויותיו לאוכלוסייתו.
איראן היא עודנה מעצמה במונחים איזוריים, בוודאי בכל המנוגע ליכולתה בתחום הגרעין ובניין הכוח הקונבנציונלי שלה, והיא בטח לא "אריה של נייר", אבל רצף האירועים האחרונים מוכיח את "תקרת הזכוכית" של טהראן. למרות הנטייה הטבעית להתמקד בפעולות איראן באיזור ובגרעין שמביאה לחשיבה כאילו איראן היא כמעט "כל יכולה", האירוע בכרמאן מחדד את הצורך להעמיק את ההבנה באשר לאתגרים הפנימיים של איראן (טרור, כלכלה, אקלים, גבולות), כולל בגבולות המזרחיים שלה (אפגניסטאן ופקיסטאן). אלו, והאתגר העצום של איראן במסגרת מערכת "חרבות הברזל" מעידים כי לאיראן יש מגבלות כוח משמעותיות בשל אותם אתגרים העומדים בפני המשטר.
דני (דניס) סיטרינוביץ הוא חוקר עמית בתוכנית איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי, ושירת 25 שנה במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר המובילות באמ"ן ובנספחות אמ"ן בשגרירות ישראל בוושינגטון.