אחרי יותר מ־100 ימי מלחמה, נוצרה כאן תחושה שבמקום שערפל המלחמה הזו יתפוגג ויציג לנו תמונת מצב אופטימית יותר - הערפל הזה הופך להיות סמיך וקודר יותר. לצה"ל יש אומנם הישגים חשובים מול חמאס וערי המנהרות שהקים לאורך השנים מתחת לאדמת עזה הארורה. אולם דומה שאיש לא יודע לומר לנו לאן מועדות פנינו באמת, מעבר למה שמשמיעים לנו מ־7 באוקטובר: "נלחמים עד למיגור שלטון חמאס והשבת החטופים".
האפקט של שיגור הרקטות לנתיבות הוא תודעתי, אבל זה מה שלא מספרים
בית עסק נפגע מרקטה בנתיבות: "ידענו שהירי יחזור כשצה"ל יצא"
לעת עתה, אנחנו רחוקים משני היעדים. מצד אחד, אנחנו שומעים על דילול הכוחות ומעבר לשלב מלחמה בעצימות נמוכה יותר. מצד שני שומעים על מחשבות להפסקת המלחמה בתמורה להשבת החטופים והגליית הנהגת חמאס. במקביל נשמע גם קול נוסף ונחרץ, שאומר שבלי לחץ כבד ובלתי פוסק על חמאס מהאוויר, מהים ומהיבשה, מבצרי חמאס האחרונים והחשובים ביותר בח'אן יונס ורפיח לא ייפלו, לא נשיב את חטופינו וארגון הטרור ישרוד גם את המלחמה הזו כמנצח.
תמונת המצב הזו מזכירה באופן ברור את ההסתבכות האמריקאית במלחמת וייטנאם. הסתבכות שהחלה כאשר הנשיא ג'ון קנדי החליט באוקטובר 1963, חודש לפני הירצחו, לחזק את דרום וייטנאם במאבק נגד צפון וייטנאם הקומוניסטית. מחליפו לינדון ג'ונסון המשיך את התמיכה האמריקאית בדרום וייטנאם, ואף הגדיל באופן משמעותי את הכוחות האמריקאים שנטלו חלק במלחמה הזו - שהגיעו בשיא המלחמה ב־1966 לכ־450 אלף חיילים.
אלו ניהלו מלחמה עקובה מדם נגד כוחות הווייטקונג, שחפרו ערים שלמות מתחת לאדמה וניהלו משם את המלחמה נגד האמריקאים. כמו במנהרות החמאס היום, היו גם שם חדרי פיקוד ושליטה, באמצעותם הווייטקונג ניהלו מלחמת גרילה ללא הפסקה שגרמה לאמריקאים אבידות כבדות. אלו הסתכמו בסיום המלחמה בכ־58 אלף הרוגים. זאת, אף שהאמריקאים הפעילו אמצעים רבים נגד המנהרות, כמו להביורים, פצצות גז ועוד.
בסופו של דבר, לאחר יותר מעשור של מלחמה עקובה מדם, שגבתה 1,177,500 קורבנות - כולל אזרחים וחיילים משני הצדדים - נטשה ארה"ב את המלחמה, וצפון וייטנאם השתלטה על המדינה. המציאות כיום ברצועת עזה מזכירה את זו של וייטנאם. אז, האמריקאים לחמו מול כוחות הגרילה של הווייטקונג, שלחמו מתוך מנהרות ומחילות, כשלא אחת הכוחות האמריקאים נאלצו לחזור ולהילחם עם הווייטקונג במקומות ואתרים שנכבשו על ידם, לפעמים כמה פעמים. זו תמונה שאנו רואים גם היום ברצועה.
צה"ל אומנם הצליח לפרק את מרבית מסגרות הכוח הצבאי של חמאס ופגע במפקדים רבים. אולם, שרידי כוחות חמאס לא הניחו ולא מניחים את נשקם. הם הפכו ללוחמי גרילה שמכירים מצוין את השטח. המלחמה הזו עלולה להיות ארוכה, ובעיקר מתישה יותר ממלחמה חזיתית, שמתנהלת מול כוחות גלויים. גם אין ספק כי הפסקת הלחץ המאסיבי על חמאס יובילו את צה"ל לאותה מלחמת גרילה, שתשחק את ההישגים שנרשמו במהלך 100 ימי המלחמה.
פה נדרשת מנהיגות חזקה והחלטית, שמציבה לצה"ל יעדים ברורים וחד־משמעיים. במקום זה יש לנו ממשלה שמדברת בכמה קולות, לעתים סותרים, שיוצרים כאן בלבול ודאגה מוצדקת.