החלטת הביניים של ביה"ד הבינ"ל לצדק (ICJ), הנמנעת מלהיעתר לבקשת העותרת, דרום-אפריקה, להוצאת צו ביניים המורה על הפסקת הלחימה ברצועת עזה ולהשבת האוכלוסיה לצפונה, מהווה הישג מדיני, צבאי ומשפטי ראשון במעלה עבור מדינת ישראל ובפרט עבור צה"ל, ולמעשה – גם בעבור הדמוקרטיות המערביות, במלחמתן הנוכחית – וגם זו העתידית - כנגד הטרור העולמי.
"תבוסה ישראלית": כך סיקרו בעולם את הדיון בבית הדין בהאג
ביה"ד אמנם מאמץ בהרחבה לאורך החלטת הביניים שניתנה אמש את הנרטיב הפלסטיני והדרום-אפריקני בדבר תוצאות המלחמה בשטח והקשיים מהם סובלים תושבי הרצועה, וקובע שלא ניתן לשלול בשלב מקדמי זה את האפשרות כי מתבצע, לכאורה, רצח עם ברצועה; עם זאת, יש לזכור כי מותב ביה"ד מורכב משופטים מגוש המדינות הבלתי-מזדהות, ומשכך אמירה ראשונית זו הייתה בגדר הצפוי.
מנגד, ההחלטה איננה מגבילה את חופש הפעולה של צה"ל, על אף הנזק הרב - כפי שביה"ד קובע – שנגרם לתשתיות במרחב, כמו גם לעובדה כי מעל למליון איש נעקרו מבתיהם. בכך, נשמר במשתמע חופש הפעולה המבצעי בעימותים עצימים למול ארגוני טרור, באופן המהווה הלכה למעשה ביטוי לפרשנות מרחיבה של הזכות להגנה עצמית, כמו גם לאיתות ביניים כי הפרקטיקות הנוהגות בידי צה"ל ושעוצבו על ידו ב-15 השנים האחרונות (ובפרט, מאז מבצע "עופרת יצוקה"), הינן מקובלות. לפרקים אף היה דומה, כי נשיאת ביה"ד דנהיו מאמצת את רוח צה"ל בדבריה, עם קריאתה להימנעות פגיעה בבלתי-מעורבים ונקיטת פעולות צבאיות בהתאם לדיני הלחימה.
צווי הביניים שהוציא ביה"ד תחת החלטתו היום מחייבים תשומת לב (בפרט בדרישה להבטיח המציאות ההומינטארית ברצועה, באופן השב ומבטל רעיונות הנשמעים בישראל לשלול הסיוע ההומינטארי לרצועה), אך אינם משנים באופן מהותי תמונת המצב ביחס למלחמה. יתרה מכך, ביה"ד מגדיל לעשות וחורג מבקשת העותרת, בציינו הצורך הדחוף בשחרור החטופים המוחזקים בשבי חמאס. זהו הישג ישראלי נוסף, שניתן לזקוף לזכות משפחות החטופים ומטה המשפחות. בתוך כך, בולטת במיוחד העובדה, כי ממשל ביידן איננו נדרש לשלם במטבע מדיני כבד משקל, דוגמת הטלת וטו בהצבעה במועצת הביטחון, לו ביה"ד חלילה היה פוסק להפסקת הלחימה ומביא ההחלטה לפתחה של מועצת הביטחון של האו"ם. הדבר היה כואב במיוחד לממשל ביידן, לו היה נדרש להטלת הוטו בתחום המצוי בלב מדיניותו: ביצור משטרי דיני הלחימה ובקרת הנשק (בק"ן).
מנגד, העובדה כי נשיא המדינה הרצוג ושר הביטחון גלנט צוינו בשמותיהם בידי נשיאת ביה"ד לאור התבטאויותיהם הבעייתיות סביב הלחימה, שבות ומהוות נורת אזהרה בפני נושאי תפקיד בכירים בישראל, כי עליהם להיזהר בדבריהם ולהפגין קור-רוח על פני מזג חם, גם בצוק העתים. בכל הכבוד, שר ביטחון איננו יכול להתבטא מעל גלי האתר כ-מ"פ בשטח, כפי שנשיא המדינה איננו רשאי להתבטא כחבר כנסת מהספסלים האחוריים במליאה; יתרה מכך, העובדה כי נשיא המדינה, האזרח מספר אחד, מצוטט בפסק הדין מהווה תקלה המצריכה תיקון מטעמו, ובפומבי (דוגמת קביעתו של הנשיא ביידן בראשית המערכה, כי צה"ל פועל בהתאם לדיני הלחימה). יש לקוות כי השניים (לצד השר כ"ץ, שהוזכר אף הוא), כמו שאר חברי הממשלה המתבטאים חדשות לבקרים באופן חסר אחריות הגורם נזק של ממש בזירה הבינלאומית, יימנעו מהישנות הדברים, ובמידת הצורך, יוועצו ביועץ משפטי טרם כל התבטאות שיש בה פוטנציאל היזק משפטי, צבאי ומדיני (אגב הנחייתה של היועמ"ש לממשלה בעניין זה ממש, אך לאחרונה).
ולסיום, אמש נתקבלה הוכחה ניצחת – ביתר שאת ובצילו של ניסיון הפיכה משטרית שהתחולל במחוזותינו בשנה האחרונה – בדבר הקריטיות של מערכת משפט עצמאית, מקצועית ומוערכת בעולם, לביטחונה הלאומי של ישראל. העובדה כי מערכת המשפט, בראשות היועמ"ש לממשלה, קיבלה ובאומץ ההחלטה להשתתף בהליך ההיסטורי, הוכיחה עצמה והביאה להישג משמעותי – שהשלכותיו עוד יתבררו במעלה הדרך.
יתרה מכך, ההחלטה לשלב נשיא ביהמ"ש העליון (בדימוס) אהרון ברק כשופט אד-הוק בהליך, התבררה, כצפוי, כדרמטית: מעבר להתנגדותו למרבית צווי הביניים (לצד השופטת מאוגנדה), עמדתו בדעת מיעוט ביחס לכוונה לבחון היתכנות לרצח עם מניחה תשתית משפטית משמעותית לשחיקת הטיעונים בנושא במעלה הדרך ולשלילת קביעה כאמור – הגם והדרך לכך עוד ארוכה ומורכבת. מאחורי הקלעים, ניתן להניח כי הנשיא (בדימוס) ברק, המשפטן הישראלי המוערך ביותר בעולם, השפיע, איזן וייצר משקל נגד, גם בפורום המוטה מסורתית כנגד ישראל - והדברים ניכרים בין השורות בהחלטת הביניים של ביה"ד, שנחתמה בתיקו – אך מגלמת הישג נקודתי לישראל.
עו"ד אבי כאלו כיהן כיועץ המשפטי לפיקוד הדרום בעת מבצע "עופרת יצוקה" (2009) ושירת במחלקת הדין הבינלאומי (דבל"א) בפרקליטות הצבאית