המשבר הנוכחי ביחסי ישראל-מצרים מעיד על כך שגם "שלום קר" ניתן לקרר עוד. המלחמה פגעה בקשרי הנורמליזציה הדלים ממילא בין המדינות: הטיסות הישירות נעצרו, התיירות מישראל למצרים פסקה וכינוס פורום הגז של מזרח הים התיכון מתמהמה. חמור מכך הוא הנתק בין המנהיגים, שלא שוחחו מראשית המלחמה, והכרסום המסתמן ביחסי האמון בין הגופים הממשלתיים והביטחוניים.
קהיר מוטרדת מהמשך המלחמה בעזה, שסופה טרם נראה באופק, בין היתר בשל השפעותיה על כלכלתה. בימים האחרונים דווח במצרים כי בחודש ינואר נרשמה ירידה של מעל 40 אחוזים בתעבורת האוניות בתעלת סואץ בשל המתיחות בים האדום. בהתחשב בכך שהתעלה מכניסה למצרים תמלוגים של קרוב לעשרה מיליארד דולר בשנה, מדובר בפגיעה של מאות מיליוני דולרים מדי חודש.
אולם זהו רק גורם אחד לשפל המורגש ביחסי המדינות. מצרים חרדה מכך שפליטים עזתים יתדפקו על גבולותיה בין אם בלחץ ישראלי מכוון ובין אם בשל המצוקה ההומניטרית ברצועה. סיטואציה כזו עלולה לערער את היציבות הביטחונית בסיני ולהעמיס על מצרים עול כלכלי נוסף. כמו כן, הצבא המצרי מעדיף שלא לעמוד בדילמה בין השמירה על ריבונות מצרים להפגנת סולידאריות עם הפלסטינים.
נקודות המבט של ירושלים וקהיר נבדלות גם בסוגיית הסיוע ההומניטרי הנכנס לעזה דרך מעבר רפיח: לגבי ישראל מדובר במנוף לחץ על חמאס ובאילוץ הקשור בלגיטימציה הבינלאומית להמשך המלחמה. עבור מצרים מדובר בכלי שנועד להפגין סולידאריות עם הפלסטינים, למנוע משבר הומניטרי שיגלוש לשטחה ולהפיג לחצים מבית ומחוץ לפתוח את שעריה בפני עזה לרווחה. בנוסף, שוררות אי-הסכמות בין הצדדים סביב הסדרת הפיקוח על ציר פילדלפי ומעברי הגבול כדי למנוע הישנות של הברחות נשק ממצרים לעזה. גורמים רשמיים במצרים הזהירו כי פעולה צבאית ישראלית בציר תפר את הנספח הצבאי להסכם השלום ותקרין לרעה על יחסי המדינות. עוד דווח כי קהיר דחתה בקשה ישראלית להצבת מערכות ניטור אלקטרוניות במרחב.
שני הצדדים גם שרויים במחלוקת סביב מצב הסיום הרצוי של המלחמה. בזמן שישראל הרשמית מתנגדת בשלב זה לחזרת הרשות הפלסטינית לעזה, המצרים רואים בחיבור מחודש בין עזה לגדה את הפתרון הרצוי, כזה שגם יסלול את הדרך ליצירת אופק מדיני לפתרון שתי המדינות.
מעבר לסוגיות המהות, המשבר הנוכחי ביחסים נובע מכך שמנהיגי המדינות נותנים עדיפות לשיקולי דעת קהל פנימיים, גם אם פירוש הדבר הוא פגיעה במרקם העדין של קשרי השלום. בשעה שמצרים הרשמית נמנעה מלגנות את טבח חמאס, התבטאויות פופוליסטיות של שרים ישראלים בדבר השאיפה לעקור את אוכלוסיית עזה מלבות את החששות המצריים באשר לכוונותיה של ישראל.
חרף השסעים הרבים, לירושלים ולקהיר אינטרס לפתור את המשבר ולמנוע הידרדרות נוספת ביחסיהן. ניכר ששני הצדדים מבינים זאת. לצד חילופי האשמות בתקשורת, הקשרים האסטרטגיים בין המדינות מתנהלים כסדרם, גם אם בפרופיל נמוך מבעבר. משלחות ביטחוניות ממשיכות לנוע בין ירושלים וקהיר ולאחרונה אף דווח על עלייה של כ-15 אחוזים בכמויות הגז הישראלי המיוצאות למצרים. ישראל זקוקה למצרים במאמצי התיווך לשחרור החטופים. יתרונה של מצרים על פני המתווכת האחרת, קטר, הוא בגישתה לחמאס. בעוד קטר נחשבת לפטרוניתה הפוליטית והכלכלית של חמאס, שחפצה בשרידותה, מצרים רואה בחמאס תנועת בת של האחים המוסלמים ועשויה לתמוך לכל הפחות בהחלשתה, אם אכן תשתכנע כי ניתן לייצר מציאות חלופית יציבה ברצועה.
למצרים מיועד תפקיד מרכזי גם ביום שאחרי המלחמה בנושאים כגון מניעת ההתעצמות המחודשת של גורמי טרור בעזה, הכשרת כוחות שיטור פלסטיניים שימלאו את הוואקום שיותיר אחריו חמאס ומעורבות בשיקום הרצועה. אם ישראל תעמיק את התנתקותה מעזה, מצרים תוכל להעמיד לטובת הרצועה תשתיות אנרגיה ומים, נמלי ים ואוויר ואזורי תעשייה, שכבר קיימים בחלקם בצפון סיני.
שיקום יחסי האמון בין המדינות צריך להתחיל כבר עכשיו, ובכל הדרגים - הביטחוניים, הממשלתיים והאזרחיים. הבטחת יציבות השלום בן 45 השנים בין ישראל ומצרים בסביבה מזרח תיכונית מאתגרת וגועשת מחייבת את שני הצדדים לחזק את יסודותיו ולהוסיף לו נדבכים מדיניים, כלכליים ותרבותיים חדשים. גם זהו חלק מהתיקון הגדול הנדרש בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר.
ד"ר אופיר וינטר הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, אוניברסיטת תל אביב