בימים האחרונים החל שחרור מילואימניקים הביתה. בזמן שהמלחמה מורידה הילוך, אנחנו שבים למלחמה הפנימית שהכתה בנו עד לערב ה־7 באוקטובר. אלא שהפעם יש לנו חובה כלפי המשפחות השכולות, משפחות החטופים וכל החיילים שמסרו חייהם - לחזור אל המלחמה הזו אחרת, ולהביא עליה שלום. אם האיום מבחוץ הוא היעדר ביטחון, אז האיום מבפנים הוא אי־האמון.
מיישמים את הסנקציות מצד ארה"ב: הבנקים בישראל החלו לעקל חשבונות
לפיד וגנץ נעמדים לצד בן גביר? חיים רמון בביקורת מפתיעה
אי־אמון שהצד השני רוצה בטובתי, מחויב לטובתי, מבין את טובתי, או ישמור עליה אחרי שיספק כל צורכו. אי־אמון שלא נותן את הצ'אנס להוכיח אחרת. אי־אמון שמישהו בצד השני רוצה להקשיב, יכול להבין, או שיעשה שימוש הגון בדבריי. אי־אמון שהביא את השיחה לידי שתיקה או לידי צעקה, והשאיר אותנו מקוטבים מתמיד. אי־אמון שנקנה ביושר ומכיוונים רבים: כשהעולם המסחרי שואל לשלומנו אך לא באמת מתעניין בו, כששאלה חינוכית שעניתי עליה בתמימות מתגלה כשאלה פוליטית, וכשחופש הביטוי מנוצל לטובת פייק ניוז. הדברים אינם כפי שהם נראים - ואנחנו, בהתאם, פיתחנו חשדנות.
הבעיה היא שבלי אמון אי אפשר לבנות שום דבר חדש. האמון הוא ה"השקעה" הראשונית שמדמיינת את הפוטנציאל ומקווה להיפדות. אמון שייך למה שלא נראה לעין: אנחנו לא רואים שמישהו נאמן לנו, את הכוונות של האחרים ושאפשר אחרת. לגבי כל אלו אנחנו יכולים רק לתת אמון, שמטבעו הוא מועד לנבגדות, ללעג ולבדידות – שגם הם עלולים להיות שקופים ובלתי נראים לעין.
הבשורות הטובות הן שהאמון עוד ישנו. הוא פרץ לכותרות וגם פרץ כל דרך שהיה צריך לסלול בחודשים האחרונים. המנהיגים שהכריעו "אמון" הכי מהר ובכמויות בלתי נתפסות היו ועודם החיילים ונשות ואנשי המילואים. ומהם נדבק גם כל עם ישראל.
בעוד שהאמון נבנה ומתגלה לרוב ביחסים הבין־אישיים, יש לו גם התארגנות חברתית ומיוחדת במינה: הקהילה. בימינו המילה הזו תופסת תאוצה ומעידה על הצורך האנושי בה. הקהילה מתחילה מאמון, ממשיכה בו, ואם לא תגביר אמון בקרב חבריה היא תתפרק.
לפוליטיקה שלנו חסר אמון בה. יש לתת לה צ'אנס להשתנות. כדי שזה יקרה צריך לקדם חברה של קהילות־קהילות. קהילות שגודלן יוגבל לגודל שמאפשר להן לשמור על אמון, להעניק שייכות ונשמעות לכל חבריהן. קהילות שיוכלו לנייד את האמון אל המרחב הציבורי. עד אז אסור לתת לכותרות הפוליטיות והמסחריות לספר לנו חשדנות, ואסור לנו לתת לחשדנות להסתיר את האמון. צריך להתייחס בחשדנות לחשדנות ולתת אמון לאמון. אמון מקהילות יצמח.
הכותבת היא מייסדת קהילת "קולות" בירושלים, מנהלת בית ספר יהודי־קהילתי למפונים, וסמנכ"לית "מבוע - בית מדרש ישראלי" שיקיים היום כנס "הביאו את היום"