מזכיר המדינה האמריקאי, אנתוני בלינקן, פתח היום (שני) בערב הסעודית את ביקורו במזרח התיכון, במהלכו יגיע גם לישראל כדי לדון במלחמה ברצועת עזה ובקידום המתווה לעסקת החטופים.
סמוטריץ' מאיים לעקוף את הסנקציות של ביידן: "בשיח עם המפקח על הבנקים"
"פריצת דרך משמעותית": האם אנו בדרך לסיום הלחימה בצפון?
אין כמעט יום שחולף ללא ידיעה, לרוב הדלפה מכוונת, בנושא הנורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית. ואכן הממשל האמריקאי עמל על התנעת תהליך הנורמליזציה עם ערב הסעודית, שחמאס ב-7 באוקטובר ביקש לעצור.
אלא שלאחר ארבעה חודשי מלחמה ראוי לבחון היכן עומדים השחקנים השונים והאם עמדותיהן השתנו בעקבותיה. ראשית, ניתן להעריך בזהירות כי המוטיבציות הבסיסיות של השחקנים המרכזיים, ארצות הברית, ערב הסעודית וגם ישראל, לא השתנו.
וושינגטון מבקשת לבסס סדר אזורי חדש בהנהגתה, כדי להיטיב להתמודד עם איראן ולאותת גם לבנות בריתה, כמו גם לסין ולרוסיה, כי היא אינה הולכת לשום מקום. ריאד מבקשת לבצר את מעמדה וביטחונה בעיקר מול איראן באמצעות חיזוק היחסים עם וושינגטון – ורשימת הדרישות שלה ארוכה ובעייתית.
אלא למרות שהיעדים ארוכי הטווח והמוטיבציות מאחוריהן נותרו בעינן, ערב הסעודית ועמה מדינות הסכמי אברהם ביקשו מאז פרוץ המלחמה להרחיק עצמן מישראל ולהתקרב לפלסטינים. אין זה צריך להפתיע את מי שעוקב אחר הלך הרוח "ברחוב הערבי".
שגרירים חזרו בכל מיני טוענות, הפגנות התרבו, הביקורת כלפי ישראל גברה ועמה הפעילות המדינית לעצירת המלחמה. חלק מהמדינות אומנם אותתו כי הן עומדות מאחורי הסכמי השלום עם ישראל, אך הן קיררו את היחסים באופן ניכר.
אם לפני המלחמה כ-70 אחוזים מהנשאלים במדינות המפרץ (בירדן ומצרים ההתנגדות לישראל רבה יותר) היו עונים לסקרים כי הם מתגדים לנורמליזציה, היום מדובר על מעל ל-90 אחוזיי התנגדות. מנהיגי מדינות ערב יכולים כבעבר ללכת נגד "הרחוב" אך הם יעדיפו לתמרן את דעת הקהל לטובתם ולא ללכת נגדה. איך קונים את דעת הקהל? מגלים סולידריות, גם מזויפת, לפלסטינים.
אם לפני ה-7 באוקטובר ביקשו הסעודים לראות תמיכה ישראלית בפתרון שתי המדינות, והיו מעורפלים במכוון, הרי שהיום הם מבקשים לראות צעדים ישראלים מעשיים בכיוון. הסעודים אינם לבד. למשל, גם מחיר "תחזוק" היחסים עם איחוד האמירויות ומרוקו יעלה עת שהמרכיב הפלסטיני תופס יותר נפח, לפחות בטווח הזמן הקצר.
המלחמה החזירה את הסוגיה הפלסטינית לסדר היום. לפיכך, גם אם המוטיבציות בעינן, שיקולי העלות-תועלת של המשטרים משתנים. בראייתם, ישראל אומנם הכתה בחמאס אך לא הכריע אותו עדיין כפי שהם רצו. בנוסף, המראות מעזה מביאים לתסיסה בציבורים שלהן ונותרה בעינה הסכנה בגלישה לעימות אזורי שיפגע גם בהן.
נקודת אור יחידה היא הנכונות המסתמנת של מדינות המפרץ ובעיקר של ערב הסעודית לקחת חלק בשיקום עזה, ובביסוס שלטון חלופי לזה של חמאס כחלק מתהליך נורמליזציה מחודש. אלא שתג המחיר של ערב הסעודית לקידום התהליך ולמעורבות בעזה – עלה.
כשם שהסנטימנט האנטי-ישראלי באזור התחזק כך הוא עשוי גם להיחלש, אולם לכך ידרש זמן ואף נקיטת פעולות שונות מצד ישראל. הנכונות האמריקאית להעניק גזרים אטרקטיביים בתמורה לנורמליזציה עם ישראל נותרה עבור מדינות ערב המוטיבציה העיקרית, אך הסוגיה הפלסטינית הופכת מרכזית יותר ועמה המחיר אותו תידרש ממשלת ישראל, זו או אחרת, לשלם.
ד"ר יואל גוז'נסקי הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, אונ' ת"א ולשעבר בכיר במל"ל.