״אתר גבעת התחמושת נסגר״ - צועקות כותרות העיתונים ומשהו בתוכי נשבר. אתר גבעת התחמושת הוא המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, המלחמה שבה ניצחנו ומורשתה נשארה במשך שנים רבות.
לא יתכן וגם לא אפשרי לקצץ ביותר מחמישים אחוזים בתקציב האתר, ובנוסף לא להעביר שום מקדמה הדרושה להמשך הפעילות בו. לכן, כבר בתחילת חודש מרץ המקום צפוי להיסגר. עד לכינונה של הממשלה הזו, אתר ההנצחה היה באחריות משרד ירושלים והמורשת. בגלל מחדלי הממשלה אנו כעת חסרי בית ונתונים לחסדים ולבירוקרטיה של ראש הממשלה.
אני, רעות יפעת עוזיאל, בתו הקטנה של ד"ר יפעת יצחק, הצנחן הבוכה, דמות היסטורית אייקונית אשר תמונתו מתנוססת במקומות רבים בעולם ותמיד תהיה כזו. כבתו הקטנה, הייתי מסתובבת עם הורי שעות רבות בגבעת התחמושת. אני זוכרת זיכרונות רבים בתעלות השונות, שם הוא סיפר לי איך ספג שריטה מחייל לגיונר ירדני שניסה להביס אותו, אך לא הצליח. מדי שנה ולפחות פעם בשנה הייתי מגיעה עם אבא שלי ושומעת על הקרבות השונים. לשם בדיוק לקחתי את בן זוגי, כאשר עברנו לגור יחד ואמרתי לו שיכיר את עברי, שם ילדי מטיילים ומכירים ומספרים בגאווה על סבם הגיבור.
חברים רבים של אבא שלי נהרגו או נפצעו בגבעת התחמושת. למענם אסור לסגור את המקום. "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל", כתב וטען יגאל אלון ואני מוסיפה כדי שעם ישראל יהיה חזק, כדי שנוכל להמשיך ולהתקיים כמדינה. עלינו מוטלת החובה לזכור מאיפה באנו, ולאן אנחנו הולכים, כי הארץ הזו חשובה.
המדינה היא של כולנו אבל כדאי להתעורר לפני שיהיה מאוחר. המדינה משנה את פניה, ואני לא בטוחה שהיא הולכת לכיוון מוצלח כל כך. אנשים רבים חירפו את נפשם כדי שתהיה פה מולדת להתגאות בה. רק במלחמה הנוכחית נהרגו אנשים רבים, חלקם גם חיילים. חיילים רבים מגיעים בתחילת שירותם לאתר ההנצחה גבעת התחמושת כדי לשאוף השראה, ללמוד תקווה ולדעת, שאין לנו ארץ אחרת.