במרוצת השבועות האחרונים קיים קבינט המלחמה סדרה של דיונים בעניין מתכונת השליטה הצבאית-ביטחונית ברצועת עזה לאחר המלחמה. הדיון המתקיים בעניין זה הוא חיוני, מתחייב ובעל חשיבות עליונה. זאת, במטרה להביא לגיבוש עמדה ישראלית רשמית, שתהווה בהמשך בסיס מנחה לפעילות צה"ל, ותאפשר לו להתכונן, להיערך ולתכנן את המשך הפעילות הצבאית בשטח.
כלכלת ישראל נוהלה כאילו ה-7.10 לא אירע, עד שהגיעה המכה ממוד'יס | יהודה שרוני
שיתוף פעולה מלא עם החמאס: כך נראה המטה המרכזי של אונר"א ברצועת עזה | תיעודים חדשים
מזווית ראייתי, חייבת ישראל לקיים בידיה שליטה צבאית-ביטחונית מוחלטת בכל שטח הרצועה בעידן שאחרי המלחמה, שתבוא לכלל ביטוי ביכולתם של כוחות צה"ל להגיע לכל נקודה ולפעול במטרה לסכל פיגועים, לבצע מעצרים ולמנוע פעילות עוינת. נוכחות כוחות צה"ל ברצועה מתחייבת לתקופה קצובה, שלא ניתן בשלב זה לתחום אותה בלוח זמנים מוגדר.
בהקשר זה, חשוב להדגיש ברמה העקרונית, כי ישראל אינה יכולה לקנות ביטחון באמצעות שליח, והיא חייבת לממש את האינטרסים החיוניים שלה באמצעות כוחותיה הצבאיים. לפיכך רק חיסולו של חמאס ככוח צבאי ופוליטי ושליטה אפקטיבית של צה"ל ברצועה, יוכלו לתת את המענה הנדרש למימוש יעדי הביטחון שלה.
מעבר לשליטה הביטחונית- צבאית המלאה, מוטלת על הממשל הצבאי-אזרחי שיפעל ברצועה בתום המלחמה, משימה בעלת חשיבות עליונה המתמקדת בפירוק מערך ה"דעווה" של חמאס. הדברים אמורים בכל הקשור לתשתית הדתית והאזרחית המסועפת שהוקמה בעשרות השנים האחרונות על ידי חמאס, וקודם לכן על ידי ארגון האם שלו, אל-מוג'מע אל-אסלאמי. זאת, כפי שהיא באה לידי ביטוי בפעילותם של אגודות צדקה, בתי ספר וגני ילדים, חוגי העשרה ללימודי דת ושינון הקוראן, פרסום חומרי הסתה נגד ישראל והיהודים וכו'.
רעיונות המועלים לאחרונה באמצעי התקשורת בעניין העברת סמכויות השליטה והניהול ברצועת עזה בתום המלחמה לידי הרשות הפלסטינית או לידי גורמים ערביים ובינלאומיים, הינם במידה רבה מופרכים ובעייתיים בלשון המעטה. הם עלולים, כתרחיש שישראל חייבת לקחת אותו בחשבון, להביא בסופו של דבר דווקא להתחזקות מחודשת בכוחו ובמעמדו של חמאס ברמת השטח.
נוכח זאת, חייבת ישראל לנקוט כבר עתה את המהלכים המתחייבים ולהיערך להחלתו של ממשל צבאי-אזרחי כגוף שליטה אחוד ברצועת עזה. ממשל זה יהיה אחראי להאציל סמכויות לניהול חיי היומיום של האוכלוסייה הפלסטינית באמצעות גורמים מקומיים כמו מוח'תארים, ראשי חמולות, פקידי השלטון המוניציפלי, ראשי אגודות וכיוצא בזה. זאת, תוך קיום הבדיקה המתחייבת שלא יהיו לחלוטין מזוהים עם המערכת השלטונית של חמאס.
בנוסף לכך, ישראל גם חייבת להשתלט בלוח זמנים קצר ככל האפשר על "ציר פילדלפי". זאת במטרה לאתר ולהשמיד את המנהרות הפעילות לאורכו ולחסום את נתיבי ההברחה של נשק ואמצעי לחימה המועברים מהצד המצרי לידי חמאס. מטרה חשובה נוספת ובעלת חשיבות לאומית עליונה, היא למנוע ולסכל ניסיונות אפשריים להבריח חטופים ישראליים אל מחוץ לרצועה לידי חמאס וגורמים ג'יהאדיסטיים הפועלים בסיני.
אל"ם (במיל') דוד חכם, לשעבר יועץ לשרי ביטחון וראש המחלקה לעניינים ערביים בממשל הישראלי ברצועת עזה, ומחבר הספר "עזה בגובה העיניים" אודות האינתיפאדה הראשונה