בימים האחרונים הולכים ומעמיקים הפערים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, באשר להמשך ניהול המלחמה ואסטרטגיית "היום שאחרי". אלו באו לידי ביטוי בדבריו של שר החוץ אנתוני בלינקן במהלך ביקורו האחרון בארץ, כי העובדה ישראל עברה דה-הומניזציה ב-7 באוקטובר, "לא נותן לה את הרישיון לעשות כך לאחרים", ובציטוטים המיוחסים לג'ון פיינר, המכהן כבכיר במועצה לביטחון לאומי, כי הממשל עשה טעויות בתגובתו למלחמה בעזה, וכי אין לו אמון בממשלת ישראל.
דיווח: נתניהו עושה לביידן את המוות; כך הוא קילל אותו בשיחות סגורות
ביידן הזהיר את מפני פעולה קרקעית אפשרית ברפיח - וכך השיב נתניהו
נראה כי בקרב בכירי הממשל, ובכללם הנשיא, התקבעה התפיסה כי בשל שיקולי שרידות פוליטית ושימור ממשלתו, ראש הממשלה נתניהו דוחה על הסף את הרעיונות של הממשל ל-"יום שאחרי". זאת בייחוד בכל הקשור לשילובה של הרשות הפלסטינית בתהליכי שיקום עזה וחזון שתי המדינות. לגישתם, עמדה זו עלולה להוביל להחמצת ההזדמנות ההיסטורית לכינון הסכם נורמליזציה עם סעודיה ולהקמת ברית אזורית בין ישראל למדינות ערב שתהווה משקל נגד לציר הרדיקלי בהנהגת איראן.
מעבר לכך, בממשל ביידן חוששים, כי ללא הצגת אופק מדיני לפתרון שתי המדינות, מדינות המפרץ לא יהיו מוכנות להשקיע את המשאבים הכלכליים העצומים הנאמדים במיליארדי דולרים הנדרשים לשיקום עזה. ביטוי לכך ניתן בדברים שאמר לאחרונה שר החוץ הסעודי, כי תהליך הנורמליזציה עם ישראל יהיה תלוי בפתרון שתי המדינות.
הממשל האמריקאי שותף מלא בתפיסה האסטרטגית באשר לצורך להחזרת החטופים והחטופות בחיים ולמיגור שלטון החמאס בעזה. למעשה, לתפיסתו סוגיית החטופים מהווה מפתח להמשך המלחמה. מהצד האחר, ניכר כי באשר להמשך ניהול המלחמה קיימים פערים עמוקים בין ביידן לנתניהו.
סוגיה אחת קשורה להיקפי הסיוע ההומניטארי שנכנס לרצועה והשנייה להמשך הלחימה. בראיית הממשל בוושינגטון, ישראל צריכה לאפשר הכנסת סיוע בהיקפים גדולים בהרבה בשל המצוקות ההומניטאריות המחריפות. בוושינגטון גם חוששים כי מבצע צבאי רחב היקף באזור רפיח, בו שוהים עפ"י הערכות כ-1.4 מיליון עזתים, עלול להוביל לפגיעה רחבה באוכלוסייה. זאת לצד ההשלכות השליליות האפשריות על מערכת הקשרים הבילטראלית בין ישראל למצרים ומדינות ערב האחרות.
הדיווחים על ההתבטאויות התקיפות של ביידן כלפי נתניהו והבקשה יוצאת הדופן (ומנוגדת לפרוטוקול) של בלינקן להיפגש ביחידות עם הרמטכ"ל, משקפים את חוסר האמון השורר בממשל כלפי ראש הממשלה. ביטוי נוסף ליחסים המתוחים בין ביידן לנתניהו ניתן לראות בעובדה כי בניגוד לחודשיים הראשונים במלחמה במהלכם השניים שוחחו בתדירות גבוהה ביותר, כיום הם מקיימים שיחה כל מספר שבועות בלבד.
בהקשר זה יש להזכיר את מורת הרוח של ביידן מההתנהלות של נתניהו מאז הקמת הממשלה בשל קידום השינויים הקיצוניים במערכת המשפט והמדיניות מול הפלסטינים.
מאז שבעה באוקטובר, הממשל האמריקני מספק לישראל כיפת ברזל מדינית, ביטחונית, צבאית והרתעתית. זאת, באופן שממחיש את המחויבות העמוקה של ביידן לביטחונה של ישראל וכדבריו "לא צריך להיות יהודי כדי להיות ציוני".
ביידן אף דוחה עד כה את כל הלחצים הפנימיים, הן מצד גורמים בממשל והן בקרב חוגים במפלגה הדמוקרטית, לשינוי בתמיכה החד משמעית שהוא מעניק לישראל ולהטחת ביקורת פומבית ברורה כנגד ראש הממשלה. זאת, חרף הסקרים שמצביעים על הפגיעה האפשרית בתמיכה בו בבחירות לנשיאות, בעיקר בקרב צעירים ובני הקהילה המוסלמית.
ישראל ניצבת בצומת דרכים לעוצמה או לחולשה אסטרטגית. נוכח ההבנה שאין תחליף לתמיכה האמריקנית הרב-מימדית, מוצע לראש הממשלה לבחון בחיוב כיצד ניתן להשתלב בתהליכים האזוריים שמציע ממשל ביידן. מדובר בתהליכים לטווח הארוך שלישראל תהיה יכולת השפעה רבה על עיצובם.
אלו עשויים לאפשר לישראל מרחב פעולה ותמיכה בינלאומית וערבית להמשך המלחמה בעזה, לשינוי המציאות הביטחונית בצפון מול חזבאללה ולגיבוש תוכנית אסטרטגית כוללת למול האיום האיראני המתעצם. מנגד, כישלון התהליכים שמוביל הנשיא ביידן, עלול להוביל לפגיעה במערכות הקשרים הן עם הממשל האמריקני והן עם מדינות מחנה השלום הערבי, באופן שיכרסם בעוצמה האסטרטגית של המדינה.
ד"ר שי הר-צבי ראש תחום הזירה הבינלאומית והמזרח התיכון במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן.