מדינת ישראל לאן? השאלה הזו מקבלת משמעות רחבה וקשה יותר מיום ליום על רקע המציאות הקשה שמלווה אותנו אחרי 130 ימי מלחמה, מאז 7 באוקטובר. מלחמה שלא רואים את סופה, כשמצבם של 134 חטופינו במנהרות עזה נותר עדיין ללא מענה. מציאות שבה דירוג האשראי של ישראל ירד ומערער את הביטחון הכלכלי של כל בית בישראל. מציאות שבה עשרות אלפי תושבי גבול הצפון ועוטף עזה העקורים עדין לא שבו לבתיהם.
תיעוד חדש ודרמטי: כך חילצו לוחמי הימ"מ את החטופים ברפיח
נתניהו לביידן: "מעוניין בעסקת חטופים, אבל כזו שתעבור בקבינט" | דיווח
מתגברת התחושה שעל מנת להשיב את השקט והשלווה לצפונה של ישראל, צה"ל ייאלץ לבצע תמרון צבאי משמעותי גם בלבנון, על כל המשתמע מכך. זאת, כשביהודה ושומרון הטרור הפלסטיני לא מפסיק לפעול וממשיך להוות דאגה ומטרד ביטחוני. זאת, כשהפערים בין ישראל לארה"ב, וליתר דיוק בין הנשיא ביידן לראש הממשלה נתניהו, הולכים ומעמיקים, ומערערים את יחסינו עם הידידה החשובה והטובה ביותר, בתקופה שאנו זקוקים לתמיכתה ולסיועה, אולי יותר מתמיד.
זוהי מציאות שבה תחושת ה"ביחד ננצח" שהייתה כאן בתחילת המלחמה הולכת ומתפוגגת, בעיקר כאשר מתגברת התחושה שאין כאן הנהגה שניתן לסמוך עליה. הדבר הכי חשוב והכי נחוץ היום למדינת ישראל זו הנהגה ־ממשלה משמעותית ולא משיחית, פרגמטית ואמיצה, שמסוגלת לקבל החלטות קשות משיקולים טהורים, נטולי אינטרסים, אישיים ומפלגתיים, שטובת המדינה נר לרגליה. לזה ציפו כאן רבים, כשהמחנה הממלכתי בראשות בני גנץ הצטרפה לממשלה.
כל הסקרים שנערכו עד היום, ללא יוצא מהכלל, קבעו שאילו היו נערכות היום בחירות בישראל, גנץ היה מרכיב את הממשלה הבאה, בפער גדול מנתניהו. עובדה זו אמורה להטיל על גנץ, כמי שכבר נשא באחריות של רמטכ"ל, אחריות ומנהיגות של ראש ממשלה. נכון להיום, ניתן לומר כי לא היא. גנץ ואיזנקוט אומנם חברים בקבינט המלחמה כשרים ללא תיק ומביעים שם את דעתם ועמדתם, וכפי הנראה גם ניכרת שם השפעתם, מה שגורם לרוב הציבור בישראל לתמוך בהמשך חברותם בפורום החשוב הזה. אבל נכון להיום זה לא מספיק.
כפי שניתן לראות ולהבין מהתנהלות הממשלה, היא לא מסוגלת להוביל את המדינה בעת ובמציאות הזו. ממשלה שבן גביר וסמוטריץ' נותנים בה את הטון, מכתיבים תקציב מדינה הזוי בעת מלחמה ומתווים בה את הדרך, כשראש הממשלה נשלט על ידם, מעוררת דאגה ודחייה רבה. כיוון שבימי מלחמה אין אפשרות להגיע להסכמה על מערכת בחירות, על גנץ ואיזנקוט ליטול את היוזמה ואת ההנהגה, ליזום מהלכים, להציג תוכניות, להתוות דרך, לפעול כהנהגה. מנהיגות לא נבנית מסיסמאות ואמירות כאלה ואחרות. הוכחת מנהיגות, לפני הכל, היא מעשים בפועל ויוזמות.
ישראל ניצבת בימים אלה בפני צומת דרכים קריטי, כשלפתחה מונחות בעיות הרות גורל. לזה נדרשת מנהיגות של ממש, לכן זה הזמן שגנץ ואיזנקוט אמורים לגלות ולהוכיח את מנהיגותם, להצדיק את הבחירה של העם במנהיגותם, כאמור לא במילים אלא במעשים. פירוש הדבר הוא שזה הזמן שבו הם אמורים להציג בפרהסיה מענה לאותן בעיות ומחדלים שהממשלה הנוכחית לא מסוגלת להתמודד איתם ולתת להם מענה. מצופה ממי שאמור להנהיג את מדינת ישראל אחרי הבחירות הקרובות להציג את עמדתו בנושא היום שאחרי ברצועת עזה ואת המתווה שלו לבעיית החטופים.
על גנץ נאמר לפני הבחירות האחרונות, שבמשא ומתן שלו עם החרדים הוא הגיש להם דף ריק ואמר להם לרשום עליו את כל הדרישות שלהם. לכן נדרש מגנץ דווקא בשעות אלה, כשנושא הגיוס והנשיאה בנטל מצוי על סדר היום, להשמיע את עמדתו בנושא. לזה קוראים מנהיגות אמיצה. גנץ חייב להוכיח שהבחירה הגורפת בו בסקרים היא לא משנאת המן, אלא מאהבת מרדכי שהוא ראוי לה. העם הזה, הצבא הנפלא הזה, ראויים להנהגה ולמנהיגים ראויים, חובת ההוכחה היום היא על גנץ.