כששני צדדים בעלי אינטרסים מנוגדים תומכים באותה עמדה – סביר להניח שאחד מהם טועה. לגמרי מובן מדוע חמאס (כמו גם פטרוניותיו איראן ורוסיה) מעוניין בהפסקת המלחמה בעזה. סיום המלחמה בטרם יושגו היעדים שהציבה לעצמה ישראל, יעניק ניצחון קריטי לחמאס, שיכולותיו הצבאיות הולכות ונפגעות, הולכות ונחלשות בכל יום של לחימה.
אז מדוע ארה"ב, ידידתה הגדולה ביותר של ישראל, שהביעה בתחילת הדרך תמיכה בלתי מסויגת ביעדי המלחמה ובהם מיטוט חמאס, לוחצת עתה בכל כוחה לעצור את המלחמה? הרי לכוחות הקואליציה האמריקאית במלחמה נגד דאע"ש נדרש משך זמן כפול מאורך המלחמה בעזה עד כה רק כדי לכבוש את העיר מוסול בעיראק. למה הדוד סם משתמש באמצעי לחץ רבים ומגוונים כדי שישראל תבין שזמן המלחמה הסתיים?
אבל איך ייתכן שיחיא סנוואר, שנמלט על נפשו, ופטרוניו – שהם כולם יריביה המרים של ארה"ב באזור ובעולם – בונים דווקא על הלחץ האמריקאי שהוא־הוא יעצור את ישראל? הרי זו אותה אמריקה שבתחילת המלחמה ביטאה תמיכה פוליטית ומוסרית בישראל ובצדקתה, סיפקה לנו תחמושת יקרה מפז והטילה וטו נגד ניסיונות לכפות עלינו את הפסקת המלחמה במועצת הביטחון.
התשובה נעוצה, מן הסתם, בכניסת ארה"ב לשנת 2024, שהיא שנת בחירות. המצביעים הפרוגרסיביים, הצעירים והמוסלמים בהכללה, מתנגדים להתייצבות ביידן וממשלו לצד ישראל – ואט־אט הביאו לשינוי בכיוון הספינה. זוהי הזדמנות נדירה להבחין בניגוד אינטרסים מובהק בין ביטחון לאומי לבין דעת קהל החותרת כנגדו, ובשנת בחירות יש לה משקל משמעותי. זהו חומר למחשבה על חולשות הטבועות בדמוקרטיות. יש סוג של בעיות שהן בלתי אפשריות ולא יקרו בציר הנגדי, שכוחו הוא ברית בין דיקטטורות המדכאות את אזרחיהן.
התרעות פיקוד העורף