בראי ממשלת ישראל והעומד בראשה, אין אויבת גדולה יותר לישראל באזור מאשר איראן. בשל כך בשנים האחרונות מובילה ישראל שורת מהלכים מדיניים וביטחוניים שמטרתם החלשה דרמטית של איראן באזור ומעבר לו. מערכה זו חשובה ביותר בעיקר כעת כאשר איראן ממשיכה להתקדם בתוכניתה הגרעינית, וממשיכה לסייע ל"פרוקסי" (השלוחים) שלה באזור.
סעודיה מקשיחה עמדות: אלו התנאים לכינון יחסים עם ישראל
"עוד לא אמר נואש": כך מנסה נתניהו להציל את המורשת שלו | דיווח
נראה שהאסטרטגיה הישראלית הייתה בעבר התמקדות באיום האיראני, תוך "דילוג" מעל הסוגייה הפלסטינית, כנראה מתוך מחשבה שהעוצמה הישראלית אל מול איראן תוערך על-ידי מדינות האזור שחוששות אף הן מאיראן וניתן יהיה להתקדם בקשרים איתם על בסיס עוצמה זו, וללא הגשת ויתרים משמעותיים בסוגיה הפלסטינית.
אירועי ה-7 באוקטובר מצריכים את ישראל לחשוב מחדש על אסטרטגיה זו, שכן ההתקפה הנפשעת של ארגון הטרור חמאס החזירה את הסוגייה הפלסטינית למרכז השולחן. עובדה זו והמערכה בעזה בעקבות מתקפת חמאס הובילו לכך שהיכולת כיום להמשיך בתהליך הנורמליזציה בעיקר מול סעודיה ללא התקדמות כלשהי בסוגיה הפלסטינית נשחקה באופן משמעותי, זאת ללא כל קשר למהלכי ישראל מול איראן, וללא קשר למוכנותה לתוכנית גרעין על אדמת סעודיה.
להדגיש כי ספק אם יש מהלך שיפגע באיראן יותר מאשר נורמליזציה בין ישראל לסעודיה. איראן מנהלת קרב מאסף למנוע מישראל להפוך להיות חלק אינטגרלי מהמזרח התיכון בכלל ומהמפרץ בפרט, והיא חוששת עמוקות מהגברת דריסת הרגל הישראלית במדינות הקרובות אליה. בשל כך, איראן עמלה רבות להעמיק את קשריה המדיניים עם סעודיה בחודשים האחרונים, תוך שהיא מנסה לשכנע אותה ומדינות אחרות במזה"ת להגביר את הלחץ המדיני והכלכלי עליה. הסכם בין ישראל לסעודיה ינחית מכה משמעותית על מהלכי איראן מול ישראל במרחב, וכאמור יסייע מאוד להרתעה הישראלית מולה, אבל אי ההתקדמות בתהליך זה עלול לקרב עוד יותר בין איראן לסעודיה.
לאחר שנים של ניסיון לדחוק את הסוגייה הפלסטינית לקרן זווית, הדרך הישראלית לריאצ' למגינת ליבה של טהראן, עוברת בפשרות בסוגיה הפלסטינית. ישראל תצטרך לסיים את המערכה ברצועה, לקבל את חזרתה של הרשות לעזה בתצורה כזו או אחרת, וגם להפגין נכונות (לפחות פומבית) לקידום מו"מ מדיני עם הרשות הפלסטינית. לצעד זה יש כמובן יתרונות משמעותיים אחרים כגון שחרור החטופים, הפסקת הלחימה בעזה ובצפון (ואפשרות לחזרת התושבים לבתיהם), חיזוק הלגיטימציה הבינלאומית של ישראל (גם בכל הנוגע להגברת הלחץ מול איראן) ועוד.
בהנחה שישראל תבקש להמשיך את המצב הנוכחי, אזי היא אולי תוכל להתקרב "צבאית" למטרתה (הגם שנראה שגם אמ"ן מעריך שזה יעד שלא ניתן להשגה), אבל במקביל הסבירות להחזרת כלל החטופים תרד ביחד עם עלייה משמעותית בסבירות למלחמה רחבה בצפון שהשלכותיה על ישראל יהיו דרמטיות בשל היכולות הצבאיות המתקדמות של חיזבאללה.
בנוסף, חשוב לציין כי סביר איראן, שחוששת אף היא מכל הסכם בין ישראל והרשות בשל העובדה שהתירוץ שלה לסייע לפלסטינים ישחק באופק משמעותי, תמשיך לסייע לחמאס בלחימה מתוך הבנה שכל עוד חמאס מאתגר את ישראל, הסבירות שישראל תוכל להתמקד באיראן צבאית או מדינית יורדת.
בשורה התחתונה, אם ישראל מבקשת לפגוע באיראן, ספק אם יש מהלך חשוב יותר מאשר הגעה להסכם נורמליזציה עם סעודיה. אבל בניגוד לעבר, הגעה להסכם שכזה מחייב פשרות מדיניות אל מול הפלסטינים. ללא פשרות אלו, חלון הנורמליזציה הולך וייסגר לשביעות רצונה של טהראן ושל הציר כולו.
לפשרות מול הפלסטינים יש מחירים קשים וממשלת ישראל תצטרך להחליט האם נכון לשלם את המחירים הללו כדי לקבל את הרווחים הנלווים לכך, כולל הגברת הלחץ על איראן והפנית תשומת הלב הבינלאומית לעברה.
דני (דניס) סיטרינוביץ הוא חוקר עמית בתוכנית איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי, ושירת 25 שנה במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר המובילות באמ"ן ובנספחות אמ"ן בשגרירות ישראל בוושינגטון.