קשה יהיה למצוא אדם שיחלוק על כך שאם יש גוף או אדם שעשה עבודה מצוינת מתחילת המלחמה הרי שזה דובר צה"ל. דו"צ הינו נקודת אור בוהקת במערך ההסברה הלא מאוד מוצלח, בלשון המעטה, של מדינת ישראל. בשבועות הראשונים של המלחמה היו ההופעות היומיות של דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי אירוע לאומי מכונן ומרגיע.
"בתיאום ובהסכמת חמאס": ההערכות בנוגע למקום המצאה של משפחת ביבס
התעמולה השקרית של חמאס: המסר הסמוי בסרטון של משפחת ביבס
דווקא על הרקע הזה אפשר להבין פחות את ההתנהלות של זרוע הדוברות הצה"לית בתקופה האחרונה. במרחק של ימים ספורים זה מזה פרסם דובר צה"ל שני סרטונים. שניהם לא צולמו על ידיו אלא על ידי מצלמות אבטחה של חמאס. בסרטון שפורסם בשבוע שעבר נראה מנהיג חמאס יחיא סנוואר, ככל הנראה ביום השלישי למלחמה, בתוך מנהרה עם ילדיו, אחת מנשותיו ואחיו. הסרטון אושר לשידור על ידי ראש הממשלה.
לא ברור מה קיוו להשיג בפרסום הסרטון שצולם לפני למעלה מארבעה חודשים. הגברת הלחץ על חמאס? המסר שאנחנו "על סנוואר", דולקים אחריו ומנטרים את צעדיו? המחשבה שלא הוא ולא משפחתו חסינים מפגיעה? או אולי להעביר מסר לעזתים: בעוד הטרוריסט דואג לעצמו ולמשפחתו במסתור תת־קרקעי שהכין לעצמו מבעוד מועד, אתם סובלים ותסבלו בגללו במלחמה מעל פני הקרקע: הפצצות בלי הפסקה, אין בתים לחזור אליהם, אין מספיק מזון, אין מספיק תרופות, אין כסף ויש אשם אחד במצבכם, שנמצא עמוק מתחת לפני השטח.
השבוע שוחרר סרטון נוסף, קשה לצפייה, ובו נראית שירי ביבס וילדיה הרכים אריאל וכפיר כשהם בחיים במוצב חמאס במזרח ח'אן יונס בעזה ב־7 באוקטובר, זמן קצר לאחר שנחטפו מביתם. שירי נראית שם יחפה, מוקפת במחבלים חמושים שמאלצים אותה להתעטף בשמיכה, אולי כדי שלא יראו את צבע שערם הג'ינג'י הבולט של בני המשפחה. בכל זאת ראשו של אריאל מבצבץ מהכיסוי שנכפה עליה וקורע לבבות. כפיר (שלא ניתן לראות את ראשו) מוחזק כנראה עליה במנשא והם מועברים בחיים לרכב.
בצה"ל הוכיחו בכך שבניגוד לשקרי חמאס, בני משפחת ביבס לא נהרגו בהפצצת חיל האוויר, אלא נחטפו חיים והיו בחיים על אדמת עזה. בנוסף, רצו שוב להדהד ולהזכיר לעולם באמצעות התמונות הקשות את מי שהפכו לסמל לשטניות חמאס: שירי, שלא ניתן לשכוח את הבעתה והאימה שעל פניה בזמן החטיפה, וילדיה "הכתומים" שבזרועותיה.
מסקרן אם התקיים דיון מעמיק לפני פרסום הסרטונים. דיון שבו המסקנה הייתה שיש יותר יתרונות מחסרונות בפרסום. אני מניחה שכן. אבל בשורה התחתונה, אחרי 140 ימי מלחמה, הציפיות של הציבור מהצבא הן לחסל את סנוואר ולהחזיר את הביבסים, ולא לפרסם סרטונים שהם גם לא אקטואליים, אלא מהשבוע הראשון של המלחמה. כשמה שנשאר זה קטעי וידיאו לא רלוונטיים ולא אקטואליים – שיקול הדעת בפרסומם מוטל בספק.
חיה בסרט
כמה פעמים שמעתם, גם במהלך המלחמה הזו, משפטים כגון: חבל שנשים שלא מנהלות את המלחמה. חבל שנשים לא יושבות בקבינט המלחמה. כל כך חבל שלא נותנים ליותר נשים להנהיג אותנו בעת משבר. או אז הכל היה נראה אחרת.
חשבתי על כך השבוע כשצפיתי בפעם המי יודע כמה בתגרה המילולית הדוחה במליאת הכנסת בין השרה מאי גולן לחברת הכנסת מירב בן ארי. כאישה, מבאס במיוחד לראות שנשים – שיכולות בהגדרה לכאורה להכניס יותר סטייל ויותר איכות לבית הנבחרים, בוודאי בהשוואה לגברים שם – מככבות כשותפות פעילות במיוחד בקטטות היותר נמוכות במשכן.
השרה לקידום מעמד האישה! מאי גולן, שקשה להיזכר ולו בדבר משמעותי כלשהו שעשתה למען נשים וקידומן – עומדת מעל דוכן הכנסת ומתגוללת בצרחות על אישה אחרת – ח"כ מירב בן ארי, ותיקה ממנה במשכן. היא עושה זאת תוך שימוש בכל הסטריאוטיפים המגעילים שמדביקים תכופות לנשים ואף פעם לא יגידו אותם על גבר: "מטורללת", "טורדנית כמו מסטיק שנדבק לרגל", "ממורמרת", "אובססיבית וחסרת חיים", "רעה", "משועממת" ועוד ועוד.
אני מניחה שלבן ארי, פרלמנטרית מצטיינת בעלת הישגים, היו מספיק טיעונים על מנת להשיב לגולן באופן ענייני על חוסר תפקודה המקצועי־מיניסטריאלי של גולן. אבל היא מצדה בחרה להיטפל לתמונה שהופצה ברשת בימים האחרונים ובה נראית לכאורה מאי גולן מצולמת כשהיא מעורטלת על עטיפת דיסק בשם "מלכת העבדים". תמונה מלפני כמה שנים טובות. "אני אחתום עשר פעמים בלשכת העבודה, כחד־הורית עם משכנתה ושכירות, ולא אשים תמונה חצי עירומה שלי על דיסק, גם אם הייתי צעירה וטיפשה", הטיחה בן ארי בחזרה בגולן.
אז אולי מאי גולן עשתה שטויות בצעירותה (להבנתי היא טענה שהתמונה היא פוטומונטאז'). זה בוודאי לא דבר שהיא עשתה בזמן תפקידה הציבורי. הדרך שבה דיברה השרה גולן במליאה נתנה לח"כ בן ארי מספיק טענות חזקות כדי להשיב לה כהלכה, בלי ללכת לתמונה ההיא מפעם.
בפרקי אבות נאמר: "אל תשתדל לראותו (את חברך) בשעת קלקלתו". כלומר, אדם עושה פדיחה (נגיד מצטלם חצי עירום בצעירותו על עטיפת אלבום) – השתדל לא להיבנות מכך. בלשון יותר מודרנית – לא לעשות על זה סיבוב.
אגב, מאי גולן, אם זו באמת את בתמונה (כי את ממשיכה לטעון שלא), אין סיבה להתנער מדבר שעשית בצעירותך, לפני שנים רבות ושהיום סביר שלא היית עושה. זו לא עבירה על החוק. את, שסיפרת לא פעם על חייך הקשים מילדות ועל המקום הנמוך שממנו נאלצת לפלס את דרכך למעלה – יכולת להסביר בקלות צילום מביך שנעשה לפני שנים רבות, בנסיבות אחרות ובימים אחרים.
אז עוד לא התאוששנו מאירוע האלימות המילולי הקודם בכנסת (גוטליב־אמסלם) והגיע אירוע ההתגוששות בין גולן לבן ארי. הוא בעיקר נשמע ונראה מנותק. מנותק מהתקופה. יש מלחמה, חיילים נופלים, חטופים בעזה, מפונים מהצפון ומהדרום. גם בימים כתיקונם קשה לספוג את זה. עכשיו אין לציבור שום סבלנות וסובלנות לכך. ובצדק.