בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג הוקם בשנת 2002, ולראשונה נוצרה ערכאה משפטית בינלאומית קבועה שבה ניתן לשפוט אנשים החשודים בביצוע הפשעים החמורים ביותר – פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות, רצח עם ועוד. שנים ארוכות ישראל ראתה בבית הדין גורם עיון, והנה דווקא כעת, לאחר אירועי הזוועה של 7 באוקטובר, הופך בית הדין הזה לכלי נוסף במאבק של ישראל כנגד חמאס.
משפחות החטופים זועקות: "כשחטפו אותם לא בדקו למי הם הצביעו"
משפחות החטופים במסר לעולם: "כאן לחשוף מה שעלול לקרות לקרוביכם"
בשבוע שעבר הגיש מטה משפחות החטופים והנעדרים תלונה רשמית לתובע בבית הדין הבינלאומי בדרישה לפתוח בחקירה כנגד חמאס בגין פשעי מלחמה ופשעים כנגד האנושות. וכך, אולי לראשונה, ישמש בית הדין ככלי למלחמה בטרור הפלסטיני ולא רק ככלי לנגח את ישראל בזירה המשפטית הבינלאומית.
ישראל מעולם לא הכירה בבית הדין הפלילי בהאג, וסירבה ביחד עם ארה"ב להצטרף לאמנת רומא שייסדה את בית הדין וקובעת את סמכויותיו. ישראל, באופן עקרוני ובוודאי כלקח משואת העם היהודי, תמכה ברעיון של הקמת בית דין פלילי בינלאומי, אך התנגדה לבסוף להקמת בית הדין בגלל סעיף באמנה שעלול להגדיר את ההתנחלויות כפשע מלחמה.
במשך שנים הרשות הפלסטינית לא הייתה חברה בבית הדין משום שהיא לא הוכרה כ"מדינה". כך למשל, פנייה של הרשות בשנת 2009 לפתוח בחקירה נגד ישראל נדחתה על ידי התובע בבית הדין משום שפלסטין לא קיבלה מעמד בינלאומי מוכר של מדינה.
ואולם בסוף שנת 2012 העצרת הכללית של האו"ם שדרגה את מעמדה ל"מדינה משקיפה שאינה חברה". בעקבות כך, החלה הרשות הפלסטינית להצטרף לאמנות בינלאומיות שונות במעמד של מדינה, ובשנת 2014 הצטרפה לאמנת רומא והגישה תלונה רשמית נגד ישראל.
בהמשך פתחה התובעת של בית הדין בבדיקה נגד ישראל, ובשנת 2019 נקבע כי תיפתח חקירה רשמית, והתובעת ביקשה את עמדת בית הדין לגבי היקף הסמכות הטריטוריאלית, משום שאין גבולות מוגדרים ברורים לפלסטין.
ערכאת קדם־המשפט של בית הדין החליטה כי ניתן לראות ב"פלסטין" מדינה ששטחה משתרע על כלל "השטחים הכבושים" כהגדרת בין הדין – הגדה המערבית, מזרח ירושלים ורצועת עזה. בעקבות החלטה זו נפתחה חקירה רשמית נגד ישראל, שעוד תלויה ועומדת.
הצחקתם את פוטין
הפלסטינים מקווים שבית הדין הפלילי יהווה כלי נוסף במלחמת המשפט שהם מנהלים נגד ישראל בזירה הבינלאומית. ישראל, מצדה, טוענת שאין לבית הדין סמכות, משום שאין מדינה פלסטינית, וכן נוכח עקרון המשלימות, שלפיו אם מדינה חוקרת ובודקת באופן אמין פשעי מלחמה שנטען שבוצעו על ידיה, אין לבית הדין סמכות לדון את אזרחיה, ויש לכבד את מערכת המשפט הלאומית הפנימית.
התלונה שהגישו משפחות החטופים והנעדרים יכולה להפוך את בית הדין לחרב פיפיות כלפי הפלסטינים. הרשות הפלסטינית, שמיהרה להצטרף לבית הדין הפלילי, למעשה הכירה בסמכות בית הדין על כל הפלסטינים ברצועת עזה, ומכאן סמכותו של בית הדין לחקור את ראשי חמאס.
ואולם קשה לצפות שאנשי חמאס ישתפו פעולה עם בית הדין והחקירה שתיפתח. גם אם יוצא צו מעצר נגד מי מראשי חמאס, כל עוד הוא לא ינחת במדינות מערביות המשתפות פעולה עם בית הדין, לא תהיה כל משמעות לצו מעצר זה, התלוי ברצונן הטוב של מדינות העולם לצורך אכיפתו. בית הדין, נזכיר, הוציא צו מעצר נגד נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בעקבות המלחמה עם אוקראינה, אך בפועל אין אפקטיביות לצו זה, שכן פוטין נמנע מביקור במדינות המשתפות פעולה עם בית הדין.
הגשת התלונה על ידי המשפחות היא חשובה. היא מדגישה את חומרת הפשעים שביצע חמאס בטבח 7 באוקטובר, ולראשונה ישראל, אומנם הלא־רשמית, נוקטת יוזמה במלחמת המשפט ופועלת נגד הטרור. קשה להאמין שתהיה לתלונה השפעה ממשית ואפקטיבית על המשך פעילות הטרור של חמאס, אך ייתכן ויגיעו בעתיד צעדים נוספים אפקטיביים יותר, כגון פעולה רשמית של ממשלת ישראל לתביעות כנגד מדינות המשתפות פעולה עם הטרור ומממנות אותו.