מספידי נתניהו ולפיד קיבלו חומר למחשבה מפתקי ההצבעה האחרונים | מיכאל קליינר‎

מבקריו של נתניהו תקפו אותו על היעדר תוכנית ליום שאחרי, בטענה שהוא חושש שהדבר יביא לפירוק הממשלה. ומה רבה הייתה אכזבתם כשהציג מתווה – מסמך מדויק ותמציתי, השומר על כל האופציות הנכונות

מיכאל קליינר צילום: ראובן קסטרו
מחאה נגד הממשלה בתל אביב עקב המלחמה | צילום: אבשלום ששוני

כמו פרח מוגן, הושקה, דושן והוזן הנרטיב הזה, שעל פיו לא בכדי נמנע נתניהו מהצגת יעדים לצה"ל. שהרי אצל נתניהו - בניגוד לכל שאר עדת הצדיקים הסובבים אותו בעולם הפוליטי - קיים תמיד מניע נסתר מן הסוג האישי, הגובר על השיקול הענייני.

לעניין המתווה, השיקול לא להציגו, לטענת המלעיזים: הצגתו תאיץ את סיום המלחמה ועמה את סיום כהונת הממשלה. שהרי עם סיום המלחמה תפרוש המחנה הממלכתי מהממשלה, ראשי מערכת הביטחון יתפטרו, גיסות מתנגדי הרפורמה יקראו לשוב אל הכיכרות ואל בתיהם של חברי הקואליציה, אהוד ברק יקים ערי אוהלים בצירים המובילים אל הכנסת, והממשלה תקרוס כמו מגדל קלפים בדרך לקלפיות.

קמפיין שטנה

מתווה האינטרס האישי המונע מתווה מדיני חיוני, פומפם לאמצעי התקשורת בארץ ובעולם, לצד קמפיין שטנה, שעלויותיו יכולות היו לממן את שיקום עוטף עזה, ועוד היה נשאר עודף. את הקמפיין הזה מובילים, ללא תופים וללא מחולות, קברניטי ההפיכה המשטרית, שערב המלחמה לחמו ברפורמה המשפטית. והם אלה שלפני המבול הפיקו את איומי הסרבנות, שבצורה ישירה, ברורה ושאינה משתמעת לשתי פנים, שידרו חולשה פנימית והשלו את חמאס שניתן לבצע פוגרום ביהודים המתפוררים.

מובילי מרד סרבני "ההתנדבות לצבא" מוסיפים בהקשר זה חטא על פשע: כמו ילד שרצח את הוריו ומבקש את רחמי בית המשפט בשל היותו יתום, הם טוענים כעת כי מי שיכולה הייתה למנוע את הפוגרום באוקטובר זו הממשלה, לו רק לא אטמה אוזניה מלשמוע את שוועת ראשי הצבא, שבאו לכנסת להפציר בשרים ובחברי הכנסת להיכנע לדרישות המאיימים בסרבנות ולוותר על רצון הרוב ברפורמה, פן ישביתו אנשי תנועת המרד את צה"ל ותיווצר פרצה הקוראת לאויב.

אבל למען האמת, להבדיל מהדרישה הפומבית להצגת מתווה, בחדרי חדרים, הדבר האחרון בעולם שבו היו מעוניינים מי שרוממות הדרישה למתווה היום שאחרי בגרונם, היה שנתניהו ייענה לדרישתם. שהרי על משקל העיקרון המנחה ב"מלכוד 22", ספרו המיתולוגי של ג'וזף הלר על מלחמת העולם השנייה, הגשת המתווה ליום שאחרי חמאס כשלעצמה סוגרת את הדלת בפני האשמת נתניהו באי־הגשת מתווה שכזה. לכן דווקא אי־הגשתו היא החיונית לעניינם. ואכן, הצגת מתווה נתניהו בשבוע שעבר משכה את השטיח מתחת למגדל הקלפים המופרך, שאי־הצגת המתווה עד כה הייתה כר הגידול שלו.

לאחר ההלם הראשוני הסוו אלו שפיללו שלא יהיה מתווה, כדי שיוכלו לתקוף את היעדרו, את אכזבתם האמיתית מעצם הגשתו, כמו הייתה אכזבה מצורתו ומתוכנו: אין במסמך פירוט, טענו, אין בו עומק, אין בו חידוש. התקשורת בחרה בהתעלמות, כיאה למסמך חסר חשיבות ומשקל. וזה גם המסר שהועבר לתקשורת העולמית על ידי מזיניה הישראלים: "מסמך בן עמוד אחד". וכך אכן אפיינו אותו עיתוני תבל, כשהמסר ברור. למה הדבר דומה? לכך שריפורטר אמריקאי היה מדווח על נאום גטיסברג של אברהם לינקולן בלי להיכנס לתוכן הנאום: "הנשיא הקריא פחות מ־300 מילים במשך שתיים וחצי דקות".

שהרי המסמך בן העמוד היה מסמך שכל מילה בו נשקלה היטב, והוא בבחינת מעט המכיל את המרובה. מסמך מדויק ותמציתי, השומר על כל האופציות הנכונות וסוגר הרמטית את המנהרות המדיניות ההתקפיות, המסכנות את החלום הציוני. הוא מדבר על שלטון עצמי לערביי עזה, פירוק אונר"א ושיקום הרצועה. המודל הוא תוכנית מרשל בגרמניה. מצד אחד דה־חמאסיפיקציה, ומצד שני פתיחת אופק לפריחה ולשגשוג כלכלי לתושבים.

בצד המדיני, מדובר אך ורק על התנגדות להכרה חד־צדדית במדינה פלסטינית. באמירה זו, המסר ניתן לפירושים רבים. ארה"ב וסעודיה יכולות לראות בו, אם הדבר מקל עליהן את הכניסה למו"מ להסדר שלום, הודעה שבמו"מ בלי תנאים מוקדמים - הכל פתוח לדיון. אפשר לתת אמון בכך שהבעייתיות שבהקמת מדינה דמוקרטית לציבור ש־80% ממנו מצדיקים את הטבח בשמחת תורה, מובנת גם להן. ושזכור להן כי הבחירות הפלסטיניות האחרונות בעזה השליטו את חמאס, שעד מהרה השליכה את יריביה מפת"ח מהגגות והנהיגה משטר טרור נגד נתיניה.

בדמוקרטיה מחליפים שלטון בתום הקדנציה הקבועה בחוק. אם כי בישראל, כמו בחלק מהדמוקרטיות המערביות - שבהן הפרלמנט ולא הציבור ישירות הוא הבוחר את הממשלה - ניתן להקדים בחירות. אך העילה והקביעה להקדמתן אינן תולדת מאוויהם של כותבי מאמרים ואינן פועל יוצא של מספרי מפגינים מופרכים או אמיתיים, ובוודאי שלא מפלס האלימות ועוצמת הפרות החוק של המפגינים. אפילו "רצון העם", כפי שהוא משתקף באחוזי תמיכה בחלק מהסקרים, אינו עילה לבחירות.

כך, בבריטניה מצביעים הסקרים זה מכבר על רוב גדול הרוצה בחילופי שלטון. גם שם הרוב משתוקק למהפך מיידי. כמו בעוד מדינות, וארה"ב בכללן, שבהן רוב הציבור על פי הסקרים מתנגד למנהיג. אחוזי התמיכה של ראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו נמוכים בהרבה מאלה של נתניהו. ובכל זאת, ראשי הממשלה הקודמים אינם קוראים להקיף את הפרלמנט באוטווה בערי אוהלים, כדי לאלץ את טרודו לקרוא לבחירות מוקדמות, אף שרוב הציבור מאמין בכל לבו שטובתה של קנדה מחייבת את הקדמתן. בישראל מקדימים בחירות רק על ידי הצבעת רוב חברי הכנסת בשלוש קריאות, וכרגע אין לכך היתכנות.

מטה המחאה, שהתרברב לפני הבחירות כי ישחזר ברשויות את פרויקט לשכת עורכי הדין, נחל תבוסה. לא רק שמועמדי הליכוד ומומלציה שבו וניצחו ברוב הרשויות, אלא שהם התחזקו ואף נחלו הצלחות בלתי צפויות. בחולון מדובר בניצחון היסטורי. גם בירוחם, רחובות, חיפה, טבריה, קצרין, ערד ומצפה רמון ניצחו או עלו לסיבוב השני מועמדים שהיו מזוהים עם הליכוד או עם המחנה הלאומי. כמו הליכוד, גם יש עתיד זכתה למספר הישגים נאים, כולל גם 37% בתל אביב עם מועמדת מאולצת, שלא ממש שידרה תשוקה לתפקיד, שאי אפשר להצליח בו ללא תשוקה אליו.

לרשימת המנצחים צריך להוסיף את הסוקר מומו פילבר, שהעז לקחת על עצמו את המשימה הבלתי אפשרית של מדגם מוניציפלי והשיג הישג כפול. גם תחזיותיו קלעו ברובן למטרה וגם ניצחון הליכוד נתן גיבוי לתחזיותיו השבועיות, השונות מאלה של מתחריו. למספידי נתניהו ולפיד על סמך הסוקרים האחרים, נתנו פתקי ההצבעה ביום שלישי הרבה חומר למחשבה.

תגיות:
בנימין נתניהו
/
בחירות
/
מעריב סופהשבוע
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף