דחיתי את כתיבת מאמר זה בשבועות ארוכים. יש הרי לוחמים מצביעי נתניהו שמחרפים נפשם בעזה, חלקם ייהרגו על הגנת המולדת בשבועות הקרובים. מובן שאני מחויב להם בערך הרעוּת. אך ככל שהימים נוקפים, מתחוור עד כמה בנימין נתניהו הוא המכשול לניצחון.
נתניהו מכהן כראש ממשלה ב־14 מ־15 השנים האחרונות. אלופים ושרים באו והלכו, ונתניהו נותר הקבוע. הוא מינה, קידם, פיטר ועיצב מציאות ותפיסות. נתניהו אחראי לעסקת שליט, שבה שוחררו כאלף מחבלי חמאס ובהם יחיא סנוואר וחלק ממפקדי 7 באוקטובר. נתניהו אחראי לקיצוץ העמוק בתקציבי צה"ל ערב מבצע צוק איתן בשנת 2014, ובה בעת כפה רכישת כלי שיט שהצבא לא רצה, ובכך הביא אישית לקיצוץ גדול בסד"כ היבשתי והאווירי. את מניעיו של נתניהו בנושא כלי השיט יש עוד לברר.
נתניהו בחר בתפיסת הסבב בעזה אחת לשנתיים. הוא שיצר מבנה קואליציוני הנשען בין היתר על בצלאל סמוטריץ', שלשיטתו "חמאס הוא נכס", ולכן נתניהו שמר על חמאס כחלק מהסידור הפוליטי הפנימי שלו. הוא שהורה לשמר את שלטון חמאס במבצעי עמוד ענן, צוק איתן ושומר החומות. נתניהו קיבע את הגדר כיסוד התפיסה הביטחונית: "החלטות שקיבלנו, סליחה, קיבלתי", כפי שהצהיר למצלמות. נתניהו קבע את הקונספציה שלפיה ניתן לקנות שקט בכסף, והוא שביקש מהקטארים לממן את חמאס.
נתניהו הקדיש את 2023 ל"רפורמה משפטית" שיצרה קרע פנימי חסר תקדים. הוא הוזהר בידי המודיעין שהקרע נראה בעיני אויבינו כהיחלשות אסטרטגית ומעלה את הסבירות להתקפה על ישראל. במרץ וביולי 2023 התריע ראש חטיבת המחקר באמ"ן, בכתב, וערב חקיקת עילת הסבירות התריע גם הרמטכ"ל. כששר הביטחון התריע על סכנות הרפורמה והקרע הפנימי, הוא פוטר בידי נתניהו. אחריותו של נתניהו להתעלמות מההתרעה האסטרטגית להשלכות הביטחוניות של הרפורמה היא אישית ומוחלטת.
הארכיטקטורה הפוליטית שיצר נתניהו גרמה לכך שב־7 באוקטובר ניצבו בגבול עזה כשני גדודים, ובאיו"ש כמעט 30 גדודים. חששו הפוליטי לפנות מאחזים שהוקמו ללא אישור הצריך פריסת כוחות גדולים להגנה על תפזורת מאחזים מבודדים – מחוץ לגושי ההתיישבות המוגנים.
אך גם אם נתעלם מהרקע ל־7 באוקטובר, נתניהו אחראי לכשלי המלחמה משפרצה. נתניהו הפך את מפלגת השלטון הרצינית לתשלובת ריקנית של קיצוניות ופולחן אישיות. הוא שארגן לאיתמר בן גביר את החבירות הפוליטיות שהכניסו אותו לכנסת, והוא שהפך את בן גביר וסמוטריץ' ממורשעים וחשודים בעבירות ביטחון לשרים בכירים. במו ידיו יצר נתניהו מציאות פוליטית וממשלית שבה לא ניתן לנהל מלחמה ברצינות. והתוצאה?
מטרת המלחמה הראשית שקבע נתניהו, מיטוט שלטון חמאס, נכונה והכרחית, אך היא חסרת משמעות אם לא מגדירים לצדה מי כן ישלוט בעזה. הרי גם אחרי הכרעת חטיבות חמאס נותרים בשטח אלפי מחבלים, ולא חסרים בעזה מתנדבים למילוי שורות חמאס. הניצחון מחייב יותר ממבצעים להרג מחבלים.
ולכן, בלי להגדיר מהו השלטון שיחליף את חמאס, כל שנותר זה מבצעים אינסופיים, שלא ברור לאן הם חותרים ומדוע הם משיגים ניצחון. אלא שבקואליציית נתניהו אסור אפילו לדון בסוגיות אלו.
להדהד הבלים
בלי תוכנית יזומה לשלטון בעזה, נותרות שלוש אפשרויות רעות: או שייגמר הזמן על פי "השעון הבינלאומי", ישראל תיסוג וחמאס יחזור לשלוט ברצועה; או שתיכפה תוכנית מדינית שישראל לא רוצה בה; או שישראל תשלוט בעצמה ברצועה ותיטול את האחריות להאכלת שני מיליון אנשים. ישראל תממן את הדיור של העזתים, תתקן מבנים וכבלי חשמל, ותסלק נפלי פצצות. העלות עלולה למוטט את הכלכלה, וצה"ל יעבור מהתקפה לאבטחת פעילות מנהלתית. קואליציית נתניהו מוליכה את ישראל לאחת מאפשרויות אלו.
ראש ממשלה במלחמה חייב לגבש תוכנית כוללת, שבה לצד המאמץ הצבאי מתקיים גם תיאום עם בעלות ברית, ניהול הלגיטימציה, מאמץ הומניטרי, דף מסרים לאומי וכלכלת מלחמה.
התלות של ישראל בבעלות בריתה גבוהה – מהרתעת איראן מלהצטרף למלחמה, דרך אספקת נשק, הפלת טילים בדרכם לישראל, פתיחת מצרי באב אל־מנדב לשיט, וטו במועצת הביטחון, סיוע כספי והגנה משפטית בינלאומית. השותפים הבינלאומיים מעוניינים בניצחוננו ומספקים סיוע קריטי בדרך לשם, ולכן יש להתחשב בבקשותיהם.
השותפים הבינלאומיים מתקשים לתמוך במלחמה שלא מוגדר לאן היא חותרת. לפיכך המאמץ ההומניטרי אינו "טובה" שעושים לעזתים, אלא אמצעי לשימור התמיכה הבינלאומית ולהכוונת האוכלוסייה העזתית למרחבים שבהם לא יפריעו למבצעים.
לעתים חייבים לומר "לא" לאמריקאים. גולדה מאיר אמרה זאת בכיתור הארמיה השלישית, ואריק שרון בחומת מגן. אך זאת בתוך שיח שותפים של תן וקח. האמריקאים מבינים שלא ניתן להקים מדינה פלסטינית בעתיד הנראה לעין, וכל שמבוקש מישראל הוא תשלום מס שפתיים שיקנה לגיטימציה, חופש פעולה מבצעי ושותפויות בינלאומיות למימון רצועת עזה. טעות לומר "לא" על הכל, וטעות נוראית לנהל קמפיין "רק אני אומר לא לארה"ב".
משפרצה המלחמה, היה נתניהו חייב לקצץ בחדות בהוצאות שאינן משרתות את הלחימה או הצמיחה העתידית. הירידה בדירוג האשראי לא קרתה עקב המלחמה, הוא הרי לא נפגע באינתיפאדה ובמלחמת לבנון השנייה. הדירוג ירד עקב הסירוב לעבור לכלכלת מלחמה, והעובדה שלא נראה שהממשלה יודעת לאן היא חותרת.
ספק אם סמוטריץ' ובן גביר מבינים כיצד עובד העולם. מטוס 35F חייב חיבור למערכת הלוגיסטיקה של לוקהיד מרטין, וטנק המרכבה חייב את מנוע MTU הגרמני. ההייטק אינו מתקיים ללא השקעות זרות וללא יצוא למערב. ובלי יצוא אין מסים, ואין כסף למלחמות ולכל דבר אחר. ניתוק הקשרים של תאגיד איטוצ'ו היפני עם אלביט היה חייב לזעזע את נתניהו, שהרי לישראל אין אופציית הבידוד הבינלאומי של פוטין, וללא לגיטימציה בינלאומית קשה ליישם מדיניות כלשהי.
אך הקואליציה מהדהדת מסרים על התנחלות בעזה ושאר הבלים, הממלאים כמחצית מעמודי התביעה בהאג. ממשלת נתניהו אינה אוכפת את החוק על קומץ מתנחלים אלימים, ובכך מביאה לסנקציות בינלאומיות. ונראה ששרי נתניהו חותרים לפתיחת חזית נוספת באיו"ש, באמצעות לחץ כלכלי ופרובוקציות.
במקום לחבור לבני גנץ, לגדי איזנקוט ולג'ו ביידן, ולממש אסטרטגיה רצינית הכוללת מיטוט שלטון חמאס, הקמת שלטון חלופי, שימור חופש פעולה סיכולי בעזה לטווח הארוך, שימור הלגיטימציה הבינלאומית והגנה על כלכלת ישראל – בחר נתניהו משיקוליו האישיים לדבוק בבן גביר וסמוטריץ', שאינם מבינים כיצד עובד העולם ועלולים להמיט חורבן על ישראל.
הכותב הוא מחבר הספר "עיצוב מדיניות ישראל כלפי סוריה"